שרפתם מרווה? כי זה חזר, זה כועס, וזה רוצה להעניש את כולנו

אחרי פרק ההחלטות השני שבו איבדנו את רועי, מולי, דור, ואת שאריות הפאסון של יובל, הפרק nמשיך בחיפוש אהבה חדשה לדניאל ונויה, ובכסיסת ציפורניים לראות מי יאייש את חדרם המיותם של רועי אסף the good doctor, ולי-ים האישה, המקף, והמבוכה, בתקווה שמישהו מההפקה שרף שם איזה גזע מרווה מוגזם, ליתר ביטחון.

סירבת? שילמת: שילם על הארוחה וביקש החזר כשסירבה לסקס מיידי
מתרופה לצעצוע מין: דרכו של הויברטור ללב הקונצנזוס
"בתוך כל המאי גולן, הטרלול והטילים, יש לנו אחת אלונה סער"

דניאל נטולת המולי מוותרת על ההצעה הראשונה של ההפקה, בובת ראווה מסוג דוגמן פלוס הצהרת הון, ובוחרת את שאולי, שהוא גם חתיך פי עשר, ובעיקר בעל חיוך ממיס לב ומפריד ברכיים (זו מזו). הוא עובד בעסק המשפחתי, הדירה שלו נקייה, והוא לא משתדל כרוני. יש עם מה לעבוד.

הפגישה שלהם נראית מבטיחה, העובדה ששאולי לא נכנס למוד משכנע, מטפל או מרצה ופשוט מתנהג איך שבא לו, היא כבר סקסית בפני עצמה, והניצוצות בעיניים של דניאל מאשרים שיש תזוזה לפחות בשני איזורים ארוגניים, למרות שהוא טבעוני.

אגב, אם, כמו שדניאל אומרת, היא בפירוש ציינה שהיא לא רוצה לצאת עם טבעוני -לא הבנתי למה התעלמו מהבקשה שלה לחלוטין. אני במקומה הייתי מתעצבנת. מצד שני, איך אפשר להתבאס כשיושב מולך שאולי?

עכשיו, במיוחד בקמפינג, פעילות שדניאל לא יוצאת נגדה, בניגוד לנשימות מול הים, כתבית שירים ושיחות סרק במטבח- אולי נזכה להכיר את הצד הפחות טרחני של דניאל היפה אך הנוקשה, ואם ירצה השאולי, אולי אפילו נזכה לראות אותה במצב מולקולרי יובל.

יובל- פני-מלאך כפרה עליה, אחרי שכמעט השתבצה מרוב לחץ כי אולי ניר לא ירצה להישאר עוד שלושה ימים מרוב געגוע לסטודיו ולחברים מהאקרו יוגה, קיבלה את מה שהייתה צריכה - את האישור שגם הוא מעוניין מספיק כדי לתת לזה עוד צ'אנס. כאן אני טיפה חולקת על עמיתתי ענת ניסני, שחושבת שיובל וניר הם תאונת רכבת שרק מחכה לקרות - אני דווקא כן רואה איך זה יכול להסתדר. הרבה מזה ניתן לזקוף לזכותה של יובל, שברגעים נדירים של תפקוד שכלי מלא, בין התקף חרדה לאפיזודה נוירולוגית, מצליחה לחבר משפט קוהרנטי ולהיות כנה מספיק כדי לתקן ולעבור הלאה.

אבל באהבה חדשה, כמו בחיים, בכל פעם כשהיא מצליחה להשתחרר מחרדה אחת, החיים מפילים עליה עוד אחת. הפעם - קמפינג. ממש לא בשביל יובל העניין הזה של להיות בלי איפור ובלי שליטה באיזה יער שבו ניר יוכל לראות אותה במצב טיפה פחות ממושלם. אלוהים יעזור לה, שאחרי שהצליחה לעבור בהצלחה יחסית את הפחד לידו ולהינטש עקב כך, עכשיו היא צריכה להתמודד עם לילה באוהל ובלי מייק אפ.

מעניין שדווקא בחורה שכל כך מפחדת להיראות לא מושלמת הצליחה להיגרר לשיחה על קקי, שבה סיפרה לניר על חוויות העצירות שלה מטיולים שנתיים טראומטיים. האמת שזו היתה שיחה ממש מצחיקה, ונראה שהעלאת הנושא גם קצת שחררה את הפחד שלה מהקמפינג. ואז ניר דפק לה מזרן לפרצוף. בצחוק, ברור שבצחוק - אבל יובל לקחה את זה קשה, ואני לא כל כך קונה שזה כאב בגלל שזה הזכיר לה משהו ממערכות יחסים קודמות.

התיאוריה שהמצאתי היא כדלהלן - הרי שניה לפני כן ברכב הוא אמר לה שלוקח לו זמן עם "מגע", בעוד הוא מכסה את פניו (המאד רציניות פתאום) בתנועת ידיים שמעידה על הסתרה ובושה. זה קצת כבד בפני עצמו, וכשהתווסף לכל זה סוג תקשורת שמרגיש סחבקי, ומאד לא מיני, של מזרן בפרצוף, זה העליב אותה, ובצדק. כשגבר מתנהג עם אישה כמו שהוא מתנהג עם חבר טוב, זה אמנם יכול להיות כיף, אבל כנראה שגם מצביע על בעיה במשיכה, או במיניות באופן כללי.

עם זאת - "כשעולה לי מהר גם יורד לי מהר" זו האמירה הכי מכובסת שגבר יכול להגיד כשהוא מנסה לא לדבר על הבעיה שלו. אם יורשה לי להמר, העיסוק המופרז בשליטה בכל מפרק ומפרק בגוף מפצה על תחושה של חוסר שליטה באיזורים אחרים - תחושה כואבת שמוסתרת היטב תחת מסכת ה"אני כיפי וגמיש וכיפי ופיפי". מצד שני, זה לא אומר שזה גמור - להיפך - נדמה לי שיובל תרגיש הרבה יותר נוח עם ניר כשתגלה שגם הוא לא מרגיש מושלם כל הזמן.

אפרופו נראית טוב - נויה למדה את הלקח, ולא עושה את אותה הטעות בפעם השניה - היא עם אומנים גמרה. נויה מוותרת מהר על חיים רפאל ושמיכת הביטחון שלו, שעשויה מהמון גיטרות מחוברות זו לזו. לדעתי טוב עשתה, כי נראה לי שהיתה מקבלת עוד מאותו דבר שכבר היה לה - כלומר מגוון של פרצופים מיוסרים, מהורהרים, והרבה התעסקות בעצמו, במקום מה שנויה רוצה - גבר עם עור של פיל שיתעסק בעיקר בכמה שהיא מהממת.

בנתיים נראה שמצאה את כל זה בדור החדש, או בשמו המקצועי "דור העתיד". מדובר בבחור בן 28 שבכלל גר בגיאורגיה ועוסק בנדל"ן, שמעבר לעובדה שהוא חושב שהתאריך הוא 1987, שנשים שותות שוקוצ'ינו, ומיטת מים זה הדבר הכי מגניב בעולם, הוא חמוד, ומשעשע, ומצליח להכיל בלי להיות מאוים - וזה הרבה.

בנתיים נראה שהוא עומד יפה בהתקפות - החל מ"אתה נראה כאילו כבר עברת את גיל 30", ואחת לכמה דקות אזכור לא ברור של דור הקודם, הרגליו, נטיותיו, ואמירותיו, ואז גם בוכה קצת בדרך, ומאלצת אותו להקשיב שוב לסיפור על דור הקודם. נויה, אחותי, די. תודה לאל, שכשהם מגיעים לקמפינג היא משחררת, ו"עפה", לדבריה, על הקמת האוהל ועל ההתנהלות של דור החדש, שאותה היא תופסת כגברית ובטוחה בעצמה. בסוף הפרק סביב המדורה היא עדיין נראית מרוצה, אבל אני מנחשת שהחיוך הזה הולך להימחק בקרוב, כשתראה את מי הביאו לאייש את דלת מספר ארבע.

אני איתה. אני לא מאמינה שהאיש והפרצופים חזר - עד שנפטרנו מהמניירות הלא משכנעות שלו, שוב הוא עימנו, הפעם כדייר מן המניין במקום רועי שהלך למקום שכולו רופאים מומחים (וטוב שכך). אסון הלך, פיאסקו בא, והוא משתכן באותה דירה.

דור בוחר בשקד, יהלומנית ובעלת עסק שיווק דיגיטלי, תל אביבית מלידה שאוהבת אקסטרים, אלא מה. לא הכל השתנה, מצד שני, ואני חושדת שגם הריצוי עדיין גר במתחם 'אהבה חדשה'. זוכרים ששקד אמרה בתעודת הזהות שהיא רוצה מישהו שיזרום איתה על צניחה חופשית אחרת הוא "יבש" וזה לא יעבוד? אז חמש דקות אחרי שהיא נכנסה לדירה דור כבר הציע "עושים קעקוע - את זורמת או שאת 'יבשה?'".

חלילה יבשה - שקד גם קלילה, גם זורמת, וגם אוהבת לאכול "הכל הכי משמין", די ברור שכל ההגדרות העצמיות והעשייה המופרזת (שני עסקים? נו באמת, מה יש לך נגד זמן פנוי?) מחביאה איזה צורך מוגזם בשליטה, שבסופו של דבר יתנגש בצורך המקביל אצל דור.

אמנם הפעם דור נמצא בעמדה שיותר נוחה לו - עמדת עליונות - הוא בוחר בהיפך הגמור מנויה "זורמת וקלילה ובאה עם אנרגיות". התקלה היא שגם שקד עוטה על עצמה מסכת מגניבות "אני טום בוי חברה של כל הבנים ואין לי את המניירות המעצבנות שיש לנשים" - ונראה שגם היא רחוקה ממי שהיא באמת לא פחות שנות אור מהגבר שדור חושב שהוא, אבל בנתיים זה עובד, מהסיבה הפשוטה שכששניים נמצאים בהזייה משותפת, הם יסתדרו כל עוד אף אחד לא מפריע לשני עם העובדות.

הכניסה של הזוג החדש לאיזור הקמפינג נראה כמו התחלה של סדרה גרועה במארוול: "זה חזר, וזה רוצה להעניש את כולנו - תלתלי הנקמה". דור כנראה ינסה לגרום לה להבין שהיא הפסידה את גבר חייה, בעוד כל פעולה שלו מכוונת לעיניה בלבד, מה שיעצבן את שקד, היא תוציא את זה על נויה, תוציא את זה על דור, שלא מכיר אף אחד אבל ייאלץ לקחת צד בכל מקרה. בקיצור הולך להיות בלגן, ואל תתנו לנאום ה"את לא מאמינה איזה סבל זה היה" בו דור השחיר את נויה באוזני שקד, להטעות אתכם - דווקא הצורך לעשות את הדבר הלא גברי הזה, מעיד על כך שהטראומה עוד שם (וגם - בואו - עברה יממה), ואם תסתכלו היטב - תראו שהטראומה לובשת את צורתה של נויה, בסט תואם של בגדי אימון.