בקרוב דור טאוב בראיון: "לא הצלחנו לגשר על הפערים"

איזה שבוע היה לנו. נועה קירל העפילה לגמר האירוויזיון עם חד קרן צולע ואפור אך חינני, הזוגיות החשודה של נויה ודור מ"אהבה חדשה" תוקפת אותנו ברשתות החברתיות, מרב מיכאלי גורשה מהוועדה לקידום מעמד האישה, הרבנית מלכה פיוטרקובסקי ממרידה לשביתת מין, וגם, כמה מילים שנשארו ללא מילים, ליעל גרינברג ז"ל. כרגיל בחדשות הנשות, קולאז' מתוק-מריר-רציני-מטופש, כמו ארבעת השירים הלא מתחברים מהם מורכב "יוניקורן".

חושבת שבן הזוג שלך קמצן? תקשיבי לסיפורי הזוועה האלה
לא שוויון ולא תקרת זכוכית: הבעיה שחייבת להיפתר עכשיו
רומנטי או נוראי? האינטרנט ממש כועס על הצעת הנישואין הזאת

זהו זה, זה קרה, כלומר חצי זהו זה, זה קרה: נועה קירל פיזזה על במת חצי גמר האירוויזיון וביצעה לפני חצי עולם את "יוניקורן". כישראלית טובה גם אני פיללתי שתעפיל לגמר, ומשעשתה זאת, אפשר להודות שההופעה הייתה די בינונית, ולא ממש באשמתה. על רקע מופעי הסאדו-מאזו, הפירוטכניקה, התחפושות המופרכות, הנדל האנושי הירוק של פינלנד, הפותות המזמרות של צ'כיה, הננסים המחללים וטקסי השטן, חד הקרן שלנו נראה די אפרורי וסחי.

זה קשור גם לתלבושות הבנאליות, גם לעיצוב הבמה - קופסה מאורכת שרבות דובר עליה ולא ממש ברור למה, גם לשיר עצמו - שלא מדגיש את איכויותיה של נועה, וגם לכוריאוגרפיה - שמהווה את השיא של השיר, הרגע בו כולנו אמורים להתפחלץ מהתרגשות, אך בסופו של דבר, לדעתי הלא מאוד פופולארית, לא זהרה על הבמה כמו בקליפ. אם אינני טועה, גם הושמט ממנה האלמנט המרשים ביותר, של הסיבוב המלא על הרצפה. מי אני שאתלונן, בתור זו שהלכה לשיעור ריקוד על עמוד פעם אחת בחיים ונתקעה למעלה כמו קבב מפוחד על שיפוד. מצד שני, לא הזמנתי גם אף אחד לחזות בי רוקדת שם, בטח לא שלוש פעמים ברצף, וטוב שכך. אם כבר יוצרים בילדאפ לריקוד בגוף השיר, כדאי לספק תגמול הולם.

בכל מה שקשור לקירל, אין ספק שהיא עשתה את הכי טוב שלה, חרף ההתרגשות שניכרה באי-יציבות קולית. מדובר בבחורה מקצועית, חיית במה, כריזמטית, מוכשרת ובאמת - פנומנלית. היכולות הווקאליות שלה מוגבלות, אך רבים הזמרים והזמרות האגדיים בארץ ובעולם שהרקיעו שחקים למרות מצבם הדומה. הכוח שלה נמצא בהגשה, באטטיוד, בפרפורמנס ובזיקוק ישראליות מסויימת, שלא הצליחו לבוא לידי ביטוי על הבמה העולמית באופן מלא במופע הפופי הגנרי למדי הזה, שמזכיר סגנונות דומים בשוק העולמי. החומר שניתן לה לעבוד איתו לא יביא להשערתי את הניצחון, אבל מבחינתי, אך אומרות, היא גם ככה מנצחת. גם בלי אירוויזיון בכלל.

השבוע פירסם דור העבר והווה סרטון שגרם לי להרגיש כמו משה, כלומר, שפתחתי דלת שלא הייתי צריכה. בסרטון נראים הוא ונויה "מדגמנים זוגיות", במלוא מובן הביטוי. לאחרונה התבשר לנו שהשניים בזוגיות לכאורה, ואני אומרת לכאורה כי לא יודעת, משהו מריח לי פישי וזה לא ספריי השיזוף שהותז על דור. אולי זו רק אני שמפתחת פראנויות מעודף צפייה בריאליטי, וכבר לא מאמינה לכלום, אבל יש תחושה של קשר משוחק למצלמות, ואולי יש לומר, מדוגמן. לא משנה כמה יפים הם וכמה שמן ישפכו על גופם החטוב, משהו לא מתחבר לי, ולא רק בסרטון הזה, שבו יש לדור מבט של בובת שעווה.

עוד כשהם התוודו לגבי רגשותיהם על המסך, בשני מונולוגים דרמטיים בהפרש של יממה, כל הדבר הזה נראה לי מופרך. רק לפני שלושה שבועות הם לא סבלו זה את זו, והנה לפתע הם מחליטים לטוס יחד, בסצנה שאמורה לשדר לנו איחוד רומנטי ותשוקתי אך שיאה בחיבוק אחיין-דודה. בזמן שבין לבין הוא פיתח אליה אובססיה שיושבת על רגשי נחיתות והיא בזה לו, אבל משני הצדדים לא נראתה יותר מדי אהבה או משיכה אותנטית. מקסימום הישגיות. משהשיגו זה את זו, אני תוהה: באמת יש פה זוגיות ואהבה, או קשר שתלוי בהמשכם של קמפיינים משותפים? ימים יגידו. השערה שלי: בעוד חודשיים דור טאוב בראיון "לא הצלחנו לגשר על הפערים".

ח"כ פנינה תמנו שטה שהיא גם יו"ר הוועדה לקידום האישה, הוציאה את ח"כ מרב מיכאלי מדיון בנושא רצח נשים, לאחר שביקרה את המושג "בת מלך" להלבנת יחס משפיל כלפי נשים. לומר את האמת, אין לי מושג מה אני חושבת על זה. הערכתי לתמנו-שטה רבה, כנראה רבה יותר כיום מאשר הערכתי למיכאלי, שפעילותה בכנסת בשנים האחרונות דלה ושטחית. אני יכולה להבין מדוע תרצה להרחיק את הדיון על אלימות משיח של ימין ושמאל, בכל זאת, קשה לי להבין ההאשמה לפיה אצל מיכאלי מיכאלי "הכל פוליטי".

מעמד האישה, כפי שציינה מיכאלי בדיון, הוא עניין פוליטי. על כן הוא בכלל נידון בכנסת, והוא מושפע על ידי כל התחומים האחרים שמרכיבים פוליטיקה וכן משפיע עליהם חזרה. זה לא סתם שלפמיניזם השמאלני קשה להכיל בתוכו את הימני, ולהיפך. האופן שבו נשים מפרשות "פמיניזם" משתנה על פי מיקומן על המפה. נדירות הנשים הפמיניסטיות שמסוגלות להכיל בתוכן את כל המורכבויות שבניסיון לאפשר לנשים שוויון הזדמנויות בעולם לא-שוויוני. אפילו הפרשנות שלנו למהו שוויון ואיך הוא נראה, היא שונה.

ובקיצור, כשאת פמיניסטית, ומביעה דעה פמיניסטית - אם תרצי או לא, את פוליטית. וזה מה שעשתה מיכאלי. לא ברור לי מדוע רלוונטי היה דווקא עכשיו לחזור לדיון "בנות המלך", שהקישור שלו לנושא עקיף מדי, ואולי זו הייתה הבעיה האמיתית בדבריה של מרב מיכאלי: אי הרלוונטיות. שורש הדיון הוא רצח נשים, וממנו סובלות על כל הקשת הפוליטית. ואם כבר מתמקדות ברקע הנשים הנרצחות, צריך לומר בהגינות שרובן מהחברה הערבית, ולא הדתית-יהודית. כך או כך, לא את התפישה האי-שוויונית של המוסלמים ולא את זו של הדתיים היהודים תצליח מיכאלי לשנות, בטח שלא בוועדה הזו, ואין טעם לחפור בבור הזה עכשיו.

תמנו-שטה צדקה שהחזירה את הדיון למקורו, אך היא טעתה כשצללה בעקבות מיכאלי לפולמוס "בנות המלך". על טענתה של תמנו כי נשים רבות מועצמות על ידי המושג, יש לענות ביושר: לא משנה איך תהפכי את זה, "בת מלך" הוא מושג פטריארכי, שנולד מתרבות פטריארכית, לשם ציווי פטריארכי. מותר לאישה, אגב, להיות לא-פמיניסטיות. זכותן. גם לא צריך להכריז שכולן פמיניסטיות, לעקם את המציאות ולצייר אותה מחדש, כדי להסכים שלכולנו מגיע לחיות בביטחון לחיינו. עכשיו, לכו תמצאו שתי פמיניסטיות שיסכימו מה זה "ביטחון".

ועוד בנושא פמיניזם וצורתיו המשתנות על פי רקע: בראיון לרשת ב', הרבנית השנויה במחלוקת מלכה פיוטרקובסקי קראה לנשים לפתוח במרד עממי-נשי עד שלא ישארו עוד נשים מסורבות גט. ואיך יראה מרד כזה? אפשרות אחת, לדבריה, היא הימנעות של נשים מטבילה במקווה עד שתושג המטרה. בחברה הדתית, כידוע, משמעות אי-טבילה היא המנעות מיחסי מין. על כן, הלכה למעשה, מציעה הרבנית פיוטרקובסקי לנשים לפתוח בשביתת-מין.

הרעיון הזה נשמע אולי מופרך, אך מקורותיו בהיסטוריה עתיקים וידועים לנו לראשונה מהמחזה "ליסיסטרטה" שכתב המחזאי היווני אריסטופאנס בשנת 411, לפנה"ס, ובו שובתות נשות ספרטה ואתונה שביתת מין עד שיושג שלום בין העמים. מאז, לאורך ההיסטוריה, ידוע לנו על מספר שביתות דומות שאף השיגו את מטרתן. מובן שהרעיון טומן בחובו בעייתיות מסויימת, כשהוא הופך מין למוצר שלגיטימי לסחור בו להשגת מטרות פוליטיות, ולא אקט אינטימי, שנעשה מתוך רצון והסכמה הדדיים. ומה לאחר שתושג המטרה - האם נשים יחויבו לשכב עם בעליהן 'כפרס'?

מובן שיש לא מעט בעיות ברעיון הזה, עם זאת, אני מוכרחה להודות שעצם ההצעה שלו קוסמת לי. האומץ שבהצעה,בידיעה שתרגיז גברים ואנשי דת רבים ואולי גם נשים; האומץ לערער על "חובותיה" של האישה לבעלה; ההכרה, בכלל, בלגיטימציה של מחאת-נשים; הקריאה להילחם על מטרותיהן החברתיות-פוליטיות - בכל זה יש משהו מלהיב מאוד בעיניי. ומעל הכל, זו פשוט דרך יצירתית ואפקטיבית לזעוק זעקה חיונית, ולעורר מודעות לנושא שידוע לכולנו, אך לרוב נשאר באחורי התודעה החברתית ולא מעבר לזה. עכשיו, כל גופי התקשורת הדתיים מדברים על מסורבות-גט. זה כבר הישג, לא ככה?

יעל גרינברג, הידועה לנו (וכך הייתה ידועה גם לעצמה, למרבה הצער) בתור "הנאנסת מקיבוץ שמרת", הלכה השבוע לעולמה כשהיא בת 49 בלבד. בגיל 14 ניטלה ממנה שלוותה הנפשית, כאשר נאנסה באכזריות על ידי חבריה מהקיבוץ לאורך ימים, ומאז, לא ידעה נחת בחייה. רבות דובר כבר על המשפט המשפיל שעברה, על העונשים המגוחכים שהוטלו על האנסים - ועל חלקם בלבד, על הדכאונות מהם סבלה ועל הניסיונות האובדניים לאורך השנים כתוצאה מהטראומה שמעולם לא הצליחה גרינברג להשתקם ממנה. אין צורך לחזור על כל הנאמר ולא על קלישאות תנחומים. רק אשמיע תקווה קטנה: שבעקבות סיפורה חסר-התקווה, לא יהיו עוד יעל-גרינברגיות, ושאלה יזכו לפחות למעט הצדק שמגיע להן. בואו נזכור לדאוג לאלה שעוד כאן איתנו.