ההדחה של גל תפסה אותנו לא מוכנות - סתיו תופסת 80% מהאוויר בבית האח (ומזמן המסך) וההתנהגות המטורללת שלה גורמת לנו לפספס התנהגויות לא פחות מזעזעות של דיירים אחרים. כך גילינו באיחור שעידן סבל מבריונות, שאלון כל חייו תוייג כ"בולי" ומסבר שהתנהג ככזה בבית האח, וששניר הוא בכלל השומר בכניסה לבית שלו ושל אחותו, ושלאברהם אין אישור כניסה. אבל בזמן שכל הדמויות האלו צפויות לחלוטין, מי שהצליחה להפתיע ברמות הרוע שלה היא דווקא בעלת הסטודיו לפילאטיס והאמא לשלושה - גל קספרס.
האמת - ממנה לא ציפיתי. חשבתי שהיא אמורה להיות על תקן הדודה המגניבה של החברה' הצעירים, בערך כמו ספיר, או לארה, אבל במקום זאת גל מתגלה כמו אישה שכל מה שהיא רוצה לעשות הוא להוריד את הדיירים האחרים ולעשות את זה על ידי לחיצה על הנקודות הכי כואבות שלהם, ומסתבר שהיא די אוהבת לשחק מלוכלך.
"בגיל שלה גם אני נמשכתי לזקנים ואפילו לא בחרתי באלה עם הכסף"
כולל טיפים חשובים: כך תתאימו את הבושם שלכם לחודשי הקיץ
עתידות: אלו התוכניות של סטטיק ורונה לי אחרי המעבר לרמת גן
שרת ההסברה: "תקפצי לי יא מפגרת, אף אחד בליכוד לא אוהב אותך"
זה לא פייר וגם קצת מזעזע לצפיה. כשסתיו מסתובבת בבית וצורחת שהיא חלמה להיות כוכבת לצד אנה זק כל מה שעולה אצלי בסופו של דבר הוא חמלה לאישה הזאת, שחושבת שהיא צריכה לעבוד כל כך קשה כדי שיאהבו או יקבלו אותה, אבל גל? היא אמורה להיות אישה איכותית, לא? גרושה שהרימה עסק מצליח ומגדלת 3 ילדים בוגרים, לא ילדה רעה וסכסכנית שעובדת בלאגור מידע על הדברים הכואבים ביותר של האנשים סביבה ואז להשתמש בו נגדם כשהם לא מתייצבים בדום.
זה התחיל בהערות דוחות לסתיו והתפוצץ כשסתיו ביקשה שיוסיפו עבורה צבע לשיער בתקציב בטענה ש'אני צריכה עכשיו להיות מכוערת?' ובתגובה גל ענתה: 'את גם ככה מכוערת, כפרה. גם אם תעשי צבע'.
אני מודה שההערה הזרת קצת מכווצת אותי. להגיד לאישה אחרת שהיא מכוערת זה פשוט מרושע, בערך כמו להגיד לכלה כמה ימים לפני החתונה "השמנת" או להזכיר לרווקה שעומדת לחגוג 40 שהגיע הזמן להתחיל לחשוב על ילדים. ולסתיו, שכל המהות שלה היא המראה שלה, מדובר במילים שנועדו לפגוע - להרוס את הביטחון ולבסס את גל כ"חזקה", וזה הזמן להגיד שכוח אמיתי לא נראה ולא נשמע ככה.
אחרי זה קיבלנו ממנה את הטפת המוסר לשי - שהעזה לעשות את הדבר הנורא ביותר, והוא לנחם את סתיו הנסערת אחרי שהיא קיבלה את התואר (המשפיל, לטענתה) 'ניצבת'.
האם התגובה של סתיו לסיטואציה בה היא הפסידה במשימה בתוך תוכנית טלוויזיה היתה מוגזמת? כן. האם יש דברים חשובים יותר מלצרוח ברחבי הבית שזה לא פייר שתפקיד המשחק שנתנו לה הוא שונה ממי שהיא באמת? כנראה. אבל כולנו מבינים למה שי ניסתה לנחם אותה למרות שהיא 'לא סובלת אותה'. מדובר בשני בני אדם שחיים באותו בית, ואחד מהם סובל, אז זה הגיוני שאדם אחר ירגיש חמלה. אתם יודעים מי לא מרגיש חמלה? סוציופתים.
אה, וגל.
כי מבחינת גל, שי עשתה את הדבר הנורא בעולם, ועכשיו היא ומשטרת המוסר הדמיונית שלה יצאו למלחמה נגד 'הצביעות' הנוראית שהיא לעודד אדם אחר כשהוא ברצפה. היא אמנם לא נתנה לה דו"ח אבל כן היו שם צרחות והטפות מוסר שלא היו מביישות נזירה שתפסה זוג מתחרמן בתוך תא וידויים. ואז יש את אברהם. כן, גם הוא חלש, ומטרה קלה, כמו שכבר ראינו שגל אוהבת. נכון, הוא מעצבן. נכון, הוא מתנהג כמו צ'יוואווה קטנה ועצבנית שרק נובחת כל היום ונרדמת בכל מקום, אבל יש הבדל בין לבקר התנהגות שרואים בבית האח ואפילו לריב על ההתנהגות הזאת, לבין להשתמש בתחמושת שעליה אין לאדם הזה שליטה - וזה מה שהוא עושה מחוץ לבית האח.
גל החליטה לצרוח לעברו "בחוץ אתה שומר" במקום להיות עניניית, וזה מרושע כמעט כמו להזכיר את צבע העור שלו בויכוח. כן, הוא שומר, וכן, הוא מתנשא ומעצבן בכוונה, כנראה מתוך חוסר ביטחון, אבל להשתמש בעובדה הזאת נגדו ולהתנשא מעליו בגלל שהוא עובד בעבודה 'לא איכותית' לדעתה, זה פשוט מזעזע.
אני תוהה מה גורם לאישה, שממבט ראשון נראית נורמטיבית וכזאת שהחיים שלה דווקא די בסדר, לרדת כל כך נמוך. אולי מתחת לכל החזות החזקה והמצליחה ומסודרת אישית וכלכלית יש מישהי שמרגישה שהיא חייבת לדרוס אנשים אחרים כדי להרגיש טוב עם עצמה? אולי.
מה שבטוח, בדרך לשליטה שלה בבית האח היא הפכה להיות הנבל האמיתי של התוכנית, ואפילו לא נבל שכיף לצפות בו, כזה שזורק פצצות זעזוע מעוצבות במטרה לעשות רעש ולעורר דרמה א-לה שי-חי או ליהיא גרינר. לא, זה נבל מסוג אחר - מרושע ומכאיב יותר,כזה שצריך להיות מודח לפני שהוא מזיק לעצמו עוד יותר, ולהיעלם לנו מהרדאר, כמו הרבה אנשים רעילים אחרים שפשוט אין לנו כוח לראות. אין לה אף אחד אחר להאשים על ההדחה הזאת (או על הטור הזה) חוץ מאת עצמה, ועככשיו נותר לה רק לצפות בפרקים באומץ, ולהכות על חטא. או לרוץ לפוליטיקה. אין מקום על המסך שלנו לטרור של כוח, ולאנשים שיורים לכל הכיוונים - מספיק מה שקורה במציאות שלנו.