השבוע התברך באירועים לרוב, החל מהתגובה של מעיין אדם לקרן שחם באינסטגרם, שהייתה מאוד ילדותית ולא מוצלחת, הסולד אאוט המטורףףףףף של נועה קילה בפארק הירקון היחסים המוזרים והלא אמינים (לדעתי) של ספיר מהאח הגדול ואברהם, ועוד. חדשות הנשות בוחשות
"אבא לא ניסה לשדל אותה להישאר. נשארנו אני והוא לבדנו"
"עשיתי סקס ברכבת עם זר והיה מטורף - אולי אלה החיים הטובים?"
דביל השבוע: נתקע בתוך מנעול פין, ורק לאקסית היה את המפתח
1. קרן שחם VS מעיין אדם
שריפה משתוללת בעולם האינפלואנסריות. אחרי הסיבוב של דניאל עמית נגד מעיין אדם ודורין אטיאס נגד העולם, זו שוב מעיין אדם שחוטפת אש, ולא מארגוני הטרור כי אם מצד אושיית הביוטי והצחוקים קרן שחם. זו האשימה האשימה את אדם בסטורי לא צוחק כלל כי היא מנצלת את המצב הבטחוני לקידום קוד קופון. ליתר דיוק, אדם כתבה כך: "בדרך כלל, אני מבטלת מבצעים בימים כאלה. אין לי מצב רוח ולא בא לי לעשות כלום חוץ מלראות חדשות, אבל אמהות פה שנחנקות מעול ההוצאות מחכות בהתלהבות לחיתולים שהשגתי בהנחה לתינוק שלהן. זה החיים עצמם, ואני לא אאכזב אתכן, לא מתאים לי". למען האמת, אני חושבת ששחם שפטה אותה לחומרה.
לא מדובר במקרה חן אמסלם וקרם העיניים לשיכוך דמעות, כי אם קידום נפרד, בנושא אחר, שגם הוא חשוב, ולא גורע מחשיבות המצב הבטחוני. אני לא רואה פה ניצול ציני אלא התלבטות כנה של אדם, האם להמשיך בעבודתה או לעצור הכל על רקע הפיגוע, דבר שנדרש, אגב, רק מאושיות רשת, מוסכמה שלא ברור לי מניין נולדה ולמה. אף אחד לא מצפה ממורים, רואות חשבון, אינסטלטורים, מסעדניות או זגגים לעצור את עבודתם לחצי יום בשם ההזדהות. וגם אם כל מניעיה של מעיין אדם הייתה גזירת הקופון שלה עצמה, אין בזה חטא, לטעמי. היא צודקת. בצד הכאב, החיים ממשיכים ואמהות עדיין צריכות להאכיל את ילדיהם.
לצד זה, יש לומר, גם התגובה של אדם לביקורת לא מאוד מוצלחת. אפשר לחוש ולהבין את הזעם והעלבון שגרמו לה להגיב במילים כמו "יא חתיכת רעה" זה באמת מרגיז נורא שמישהי מייחסת לך מניעים ציניים לשווא, במיוחד אם היא חולקת איתך את אותה ביצת אינפלואנס טובענית ותובענית, ואמורה לכאורה להפגין סולידריות קולגיאלית.
לצד זה, מותר לבקר בפומבי דברים שנכתבו בפומבי. זה חלק מהמשחק, אבל אדם הייתה מרוויחה ממנו יותר אילו ענתה באופן ענייני ואלגנטי יותר. באופן כללי, הלהבות מספיק גבוהות. הבה ננמיך לפחות את אלה שבינינו, ונזכור שגם אם פוסטים יכולים להיות טיפשיים או מרגיזים מאוד, רובם לא הורגים, ולמרבה הצער גם לא משיבים הרוגים מן המתים. פרופורציות.
2. ספיר ואברהם - מאוהבים?
בעוד שהאינפלואנסריות מתנהגות קצת כאילו הן בבית האח הגדול, יש שמי שסגורים בו באמת, למשל, ספיר ואברהם, ואם תשאלו אותי, לאלמנט הזה יש תפקיד מרכזי בקשר שלהם. לפחות מצדה. אברהם מאוהב, זה ברור לכל מי שהתאהב בחיים שלו: מאדם שיפוטי ומריר הוא נעשה קליל, מזמר, חיובי וטוב לבריות, ומעל הכל, הוא מכרכר אחרי ספיר 24/7. אצלה, לעומת זאת, זה לא בדיוק ככה. היא מסתודדת עם חברות בהתלהבות ומפרגנת לו מאחורי הגב, אבל פנים אל פנים, באינטרקציה מולו, אני לא רואה שם מצדה משיכה אמיתית. אפילו אפשר לראות, סליחה, רתיעה מסויימת. נגיד, כשהיא הודפת את הנשיקה שלו במילים "רק בחושך". מה זה?
אברהם, בתגובה, צוחק. לכאורה הצחוק שלו מרכך את המכה והופך את העלבון להומור משותף, אבל אני הייתי נעלבת אחושרמוטה. אפשר להסביר אולי את ההתנהגות שלה כהתגוננות שלה מפני המצלמות, אבל זה עדיין לא מסביר את הניגוב שהעבירה על הפה, כאילו קיבלה עכשיו בוסה מקרוב משפחה ישיש ורופף גבולות. להוסיף לזה שאלות כמו, "אתה באמת חושב שזה יעבוד?", והתעקשות "לא להגדיר" - ואני חושבת שהתשובה די ברורה. כמו שאני רואה את זה, ספיר אוהבת את אברהם כחבר ואוהבת להרגיש נאהבת, כמו גם להחזיק איזו דרמה זוגית שתישא אותה לגמר. יותר מזה, אני חוששת, אין שם. אבל לכו תדעו, החיים שאחרי עשויים להפתיע. וכן, התחלתי לראות האח הגדול, כסאומו.
3. נשים לא מאמינות בנשים מנהיגות
על פי סקר שערכו ח"כ מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד) וח"כ אלי דלל (הליכוד), 62% יצביעו בבחירות המקומיות למפלגה שאין בה ייצוג נשי. יגידו רבות שלא חשוב להן המגדר אליו הן מצביעות, אולם הצבעה למפלגות מדירות נשים מעידה שלא כך. אלו מפלגות שלא "במקרה" גברים עומדים בראשון, כי אם מפלגות שדוגלות אקטיבית בגישה לפיה נשים אינן שותפות להחלטות המכריעות על חייהן. ולמען האמת, בתקופה שבה אנו חיים, בצומת דרכים קריטית בין מדינה שמרנית לליברליות, גם אי-אכפתיות היא אכפתיות.
לבחור בנציגות נשית איננה פריווילגיה או גחמה. כיום ברור לנו שמעמד האישה הוא נושא פוליטי בוער, וכי דרושות נשים להגן עליו. ובכל זאת נדמה שרבות אינן מבינות זאת, או מבינות ושמחות במעמדן כדרגש להצלחתם של אחרים. מה אני אגיד לכן; הציבור סתומה, אז הציבור משלמת. העיקר שיש לנו זכות בחירה, הא? על הצד החיובי, 38% כן יצביעו למפלגות שחצי מהאוכלוסיה במדינת ישראל זוכה בהן לייצוג, ולמען האמת, זה מפתיע אותי לטובה. אולי גם זה קצת עצוב.
4. נועה קירל סולד אאוט בפרק הירקון
כולם כבר שמעו על הסולד אאוט בזמן שיא של נועה קילה, שכל 60,000 הכרטיסים להופעתה בפארק הירקון נחטפו תוך ארבע שעות בלבד. גם על זה, אם תהיתן לעצמכן, לשי גולדשטיין יש דעה. אני בטוחה שתהיתן. כבר ידוע שסולדאאוטים של מפורסמים הם אף פעם לא בדיוק סולדאאוטים "אורגניים"; שאלפי כרטיסים נמכרים מראש לועדי עובדים וכולי, ועדיין, מדובר בהישג מרשים, ואפילו לא מאוד מפתיע. אחרי ההופעה באירוויזיון ורזומה שלא יבייש כוכבות מבוגרות ממנה בעשור, קירל זכתה רשמית למעמד ה- כוכבת של הפופ של ישראל. אפשר שלא להתלהב מהמוזיקה או מהלבוש או מהתדמית הציבורית שלה, אבל את זה, אי אפשר לקחת ממנה. איך אומרות? מוזמנים לבדוק ת'קבלות - מוכרת. אולי קירל מספקת פאן טהור, יש שיגידו שטחי וריק מתוכן, אבל לפחות לא בונה קריירה מטינופים פורינטיים על אחרים, כמו כמה ממבקריה. וזה כבר מקום טוב יותר להיות בו.