יותר משבעים אחוז מהנשים שנשאלו במחקר על הנושא, הודו כי הן מזייפות אורגזמות על בסיס קבוע, וכנראה שהשלושים האחרות עשו זאת גם פעם או פעמיים. התופעה אינה בלעדית למגדר שלנו - כעשרים וחמישה אחוזים מהגברים זייפו אורגזמה לפחות פעם אחת בחייהם. למה אנחנו ממשיכות לזייף אורגזמות זו שאלת השאלות. יכול להיות שבאותו רגע יש לנו דברים אחרים על הראש או שאנחנו עצלניות , לא בא לנו להתמודד ואנחנו פשוט לא חושבות על ההשלכות.
אבל כל העובדות ידועות לנו, ובאו לא ניפייף את הנושא כמו שאנחנו רגילות לעשות. לזייף אורגזמה זה לשקר, לכל דבר ועניין, ובחור לי שבחירת הזיוף פוגעת בכולם. כי לזייף לסטוץ שלא תפגשי יותר דופק את הבחורה הבאה, וכשאת חלק ממערכת יחסים ארוכה, את יוצרת התניה שלילית ואנטגוניזם לסקס, וכל פעם מוותרת על האורגזמה באקט עצמו, ובוחרת בדרך הקלה יותר (מאוחר יותר, לבד, ובדקה וחצי).
מה גורם לך להתייאש ולזייף?
בגלל פחד
בכל פעם שאני מזייפת אורגזמה, אני מודעת לעובדה שאני מחזירה את הזכויות הנשיות למיניות בריאה כמאה שנים אחורה. ולמזלי גדלתי בבית ליברלי, בוא דיברו איתי על מין ומיניות, ואפילו ידעתי מההתחלה שילדים לא באים מהחסידה. ולכן, אני מודעת לתשוקות ולצרכים שלי, וזה הרבה יותר ממה שאני יכולה להגיד על האימהות או הסבתות שלנו, שחונכו ברגשות אשם על הצורך במין, או סבלו מכינויי גנאי כאשר הראו קצת חשק או רצון למיניות, אז תירוץ אפילו אין לי. פחדנות?
בגלל מודעות יתר
והכי עצוב זה שלא באמת קשה לגרום לי לגמור, מדובר בלא יותר משלוש דקות של עבודה מחושבת ומדויקת, אבל זה נכון רק כשאני לבד. לצערי, מצב הרוח שלי משתנה כשיש איתי עוד מישהו במיטה, לא משנה מי או כמה אני אוהבת אותו, אני מודעת לעצמי יותר. וכנראה שאני פשוט לא מצליחה להתרכז מספיק, ומוותרת לעצמי (ולו).
בגלל שזה מסובך
התירוץ השלישי שלי נמצא בקטגוריה הפיזיולוגית. לא בטוחה אם הכנסתי אותו לראשי או שמעתי אותו מגברים עצלנים: "אין מה לעשות, קשה לגרום לבנות לגמור". בעיקר כי זה לתפעל כמה דברים במקביל, ומכמה זוויות. ובעיקר כי איברי המין הנשיים מורכבים יותר ממקביליהם הזכריים, שצריכים רק חיכוך רנדומלי בקצב אחיד.
בגלל המסיונרית
התעשייה ההוליוודית אליה נחשפתי כל חיי גרמה לחלק מזה - כל סצנת סקס בכל קומדיה, דרמה, או אקשן, מתקיימת לרוב בתנוחה המיסיונרית. אני יודעת שהתנוחה הזאת מועדפת על התסריטאים, הבמאים והמפיקים של כל אותם סרטים וסדרות, אבל ההיגיון הבריא מסביר שוב ושוב שהאנטומיה הנשית לא מתאימה לתנוחה הזאת, לפחות לא בשביל לגמור ממנה. עובדה.
בגלל השומנים
קיבלנו את ההרגשה שיש רק אידאל יופי אחד, ולכן כל מי שלא עומדת בו, לא ראויה. וזה לא משנה כמה מכיל ומקבל בן הזוג שלי, וכמה הוא אוהב אותי ונותן לי מחמאות על מראי החיצוני, בשנייה שהוא מנסה לשנות תנוחה ומרים לי את הרגליים, כל גלגלי השומן העודף נדחפים לי לשדה הראיה בלי רחמים. אי אפשר להתחמק מהם ואי אפשר להתעלם. ולצערי, זה לא משנה כמה רציתי לפני, הם הורגים את הליבידו.
בגלל הבושה
אבל למרות כל החסרונות הבאים מכך שאנו חיות בעידן הגלובלי, יש נקודת אור אחת, חשובה ומעצימה. וזאת העובדה, שאנחנו במרחק חיפוש אחד מעולם שלם של צעצועים, באנונימיות הלפ טופ, וללא מוכרים קריפיים. אם רק נצליח להיפרד מהבושה שלא מאפשרת לנו לבקש עזרה, החיים שלנו ישתנו לטובה. אולי ייקחו כמה ניסיונות עד שתגיעו יחד לניצחון, אבל בשנייה שזה יקרה, את תדעי שזכית באליפות, ולא תביני מה חשבת לעצמך כששיחקת כל כך הרבה זמן בליגה ז'.