היציאה מהארון של ספיר ברמן, שופטת הכדורגל הטרנסית הראשונה בישראל, התקבלה בחיבוק גדול מצד התקשורת הישראלית, מאיגוד השופטים וגם מצד נתח יפה מהעם. הצעד הזה מרגש לא רק בפני עצמו, אלא כמקרה מייצג שעשוי להעיד על התפתחות החברה הישראלית לכיוון מאפשר ומקבל יותר של זהויות מיניות שונות. מתבקש לתהות איך היה מתקבל צעד כזה לפני עשר, עשרים, שלושים שנה ויותר והאם בכלל.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
מתוך רצון להבין איפה עומדת התפתחותנו החברתית ביחס לזהות המגדרית הזו, שעדיין מתקשה למצוא את מקומה, ולעתים אף זוכה ליחס חשדני ושיפוטי בקרב להט"בים אחרים. דרך סיפור היציאה מהארון של הנשים האמיצות שהחליטו להתראיין לכתבה הזו, נוכל אולי רק לתאר לעצמנו איך זה מרגיש, להיחשף כטרנסית אז ועכשיו.
*כל הסיפורים בכתבה אושרו על ידי המרואיינות לאחר שנכתבו*
עוד בוואלה!
בר יפה, יצאה מהארון ב-2018
בר יפה, 23, שמתגוררת כיום עם סבתה ("סבתוש") בקריית חיים, יצאה מהארון לפני שלוש שנים בלבד, בערך באותו הזמן שהבינה מה ומי היא בעצמה. מי שהפילה לה את האסימון הייתה לא אחרת מאשר סתיו סטרשקו, אותה הכירה יפה במהלך אותה שנה. אז בדיוק יצא הסרט "הנשף" שבכיכובה של סטרשקו, ויפה, שהשיגה כרטיס לפרימיירה, כתבה לשחקנית שתשמח לפגוש אותה לאחר ההקרנה. "מיד היה קליק כזה", מספרת בר. "אמרתי, 'וואו, סתיו אז אני כמוך!'". בן רגע, הסתדרו כל חתיכות הפאזל. "כל מה שהיה לי כל החיים - המוזרויות, שלא היו לי חברים, שהייתי בן אדם מופנם - זה פשוט כי לא הייתי אני".
מכאן, לא עבר זמן רב עד שיצאה מהארון בפני משפחתה. סבתה, שיפה מחשיבה לאדם הקרוב ביותר אליה, לא התרגשה במיוחד. "היא אמרה 'תקשיבי בר, ידעתי את זה כל החיים'", לדברי יפה. "אמא שלי קצת לקחה את זה קשה, כי מת לה בן בעצם". לבר קשר קרוב ואוהב גם עם אמה, ולא נפגעה מההלם הראשוני שחוותה.
"מאוד הבנתי את זה", לדבריה. "זה הכל תהליכים, ומילת הקסם היא זמן. אז נתתי לה זמן, לאט לאט התחלתי להתלבש כאישה ולדבר כאישה, ולאט לאט היא התרגלה לזה".
גם מכיוון חברי ילדותה, וכן החברים והצוות המנהל מוויצו, בר מתארת יחס חם ומכבד. לפעמים ההסתגלות למצב החדש לוקחת זמן, אך יפה מקבלת את הבלבול בלשון הפנייה בשעשוע ואורך רוח. גם בני המשפחה שלה מתבלבלים, מפעם לפעם, ולא רק בקשר אליה. "קורה שאמא שלי מדברת בטעות לבעלה בנקבה", היא מספרת בצחוק מתגלגל. "אני אומרת לה, 'אמא, רק אני עשיתי שינוי'".
הגישה הנונשלאנטית של בר לקשיי הסתגלות כאלה ואחרים היא מרעננת ושונה בנוף, ואולי מתאפשרת לה מתוקף היותה בת הדור החדש. לו הייתה יוצאת מהארון לפני שלושים או ארבעים שנה, סביר להניח שהייתה נתקלת בעוינות, אבל יפה מרגישה אהובה, ויודעת שהיא אהובה. כשמתבלבלים במגדר שלה, ברור לה שאין בזה כדי להרע לה. היא לא נתקלת בטרנספוביה ברחוב, ואת זה אפשר לזקוף אולי למראה ולקולה הנשיים. "אני עוברת אישה", היא מצהירה בעצמה, "אז אף אחד לא מרים גבה". במילים אחרות, "לא רואים עליה". עם נתונים כאלה, קל יותר להשתלב חברתית.
עם זאת, היא יודעת שהטרנספוביה עודנה חיה ובועטת, ונתקלת בה לא מעט ברשתות החברתיות. היא פוגשת בה במכוון, למטרות הסברה למען הקהילה. "מאז שספיר יצאה מהארון, אני כל היום כותבת הסברים ברשתות החברתיות", היא מספרת. "יש אנשים חשוכים, והרבה מהם, וצריך להדליק את האור". גם את אפליקציות ההיכרויות היא מנצלת לצרכי הסברה. "רוב האנשים לא מבינים בכלל מה זה טרנסג'נדר", לדבריה, "אז אני מסבירה להם".
נשמע מתיש.
"זה דווקא מה זה נחמד. שידעו, ישאלו וישכילו - אני אוהבת לענות. אומרים לי, 'מה אז יש לך בין הרגליים זין?', אני עונה, 'לא שואלים דבר כזה אבל כן יש לי אבל אני ממש לא רוצה אותו ואני אוריד אותו בהמשך'. אני אוהבת את זה, אני בן אדם פתוח ואין לי מחסום על הפה. והחיים נחמדים ככה".