חבל שהתנצלה: הנפילה של אחינועם ניני

הסקנדל האחרון שהציף את אתרי החדשות והרשתות החברתיות, הוא האמירה השערורייתית של הזמרת והתלתלאז' - אחינועם ניני - על ראש הממשלה היוצא, בנימין נתניהו. "נפטרנו מהמן", פעתה האחינועם במהלך שיר שביצעה בהופעה בכיכר רבין, שנערכה מול קהל משולהב שחגג את חילופי השלטון (וגרמה לפרדי מרקורי להתהפך בקברו, אבל זה כבר לדיון אחר). אני לא בטוחה מה הביא את מיסיס ניני להשוות את נתניהו דווקא לצורר ההוא, מעבר לאילוצי חריזה עם שאר הטקסט בשיר, אבל ביבי הוא לא המן, ולו מסיבה אחת בלבד: תחשבו כמה קרינג'י זה היה יכול להיות, לחגוג באכילת אוזני ביבי. נשמע יותר גרוע מעוגת הביסקוויטים של רעייתו.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

המתקפה המתריסה של אחינועם ניני לא נמשכה זמן רב. אחרי שהכריזה שאין בכוונתה להתנצל, היא מיהרה להתקפל בטענה שהיא לא מעוניינת ללבות אש, לחרחר ריב, או להטריד את מנוחתם של חתולי כיכר רבין בין 14:00 ל 16:00.

אגב, התנצלויות של נשים הן לא עניין של מה בכך. הנושא זכה להתייחסות נרחבת בכמה מחקרים אקדמאיים, שאיששו כי נשים מתנצלות הרבה יותר מגברים. יש דיונים אינסופיים לגבי הסיבות לכך, החל מתחושת חוסר ערך קולקטיבית וכלה בפערים בתפיסה לגבי: מה בכלל דורש התנצלות? אבל דבר אחד ברור: הנשים שהוזכרו בכתבה מפריכות את תוצאות המחקרים האלו והן עושות את בצורה קולנית ועוקצנית. אולי זה קשור לאופי הישראלי ואולי זה קשור לאמוציות הנלוות לקונפליקטים פוליטיים אבל הן מוכיחות את האמירה המפורסמת של לורל תאצ'ר אולריך: "נשים שמתנהגות כיאות לעיתים רחוקות עושות היסטוריה". משפט יפה. אולי אחינועם ניני תכניס אותו לשיר.

וכך, עוד אמירה פסאודו פרובוקטיבית עומדת להתפוגג מתודעת הקהל עד הכאוס הבא (ואנחנו בישראל, אז סביר להניח שהוא יתרחש עוד 4 דקות או פחות), אך אל דאגה! יש נשים אחרות עם עמוד שדרה חזק ופה גדול שאחראיות לכמה פנינים מילוליות, שלא רק חששו להגיד בדיוק מה הן חושבות אלא גם לא התנצלו על כך שהן לא עומדות להתנצל. צודקות או לא? תשפטו לבד:

הנפשות הפועלות: הדס שטייף היא כתבת ותיקה לענייני פלילים בגלי צה"ל ומזוהה בין השאר במאבקה נגד הטרדות מיניות, על-אף ששמה נקשר בפרשיות מסעירות נוספות. נתן זהבי הוא שחקן, איש קולנוע ועיתונאי, אך מוכר לקהל העממי בעיקר בזכות תכנית הרדיו שלו: "זהבי עצבני", בה הוא לא חושש להשתלח בכל חי, צומח ודומם, בסגנון דיבור בוטה שהפך מזוהה עמו.

מה לעזאזל קרה שם?

אי שם בשלהי 2017, יצאה שטייף במיני-קמפיין סטייל #MeToo, שכלל כמה פרסומים בהם טענה כי הצטברו בידיה עשרות עדויות של נשים שלכאורה הוטרדו מינית על-ידי נתן זהבי. זהבי, תיראו מופתעים, התעצבן - ותבע את שטייף בגין הוצאת דיבה, בסכום של 1.8 מיליון שקלים בהמשך, פסק בית המשפט כי הסכום יהיה נמוך משמעותית ובמסגרת הדיונים על הסכם פשרה, הציעה שופטת בית המשפט העליון כי שטייף תשלם לזהבי כמחצית מהסכום בפסיקה ותלווה את הפיצויים בהתנצלות. שטייף סירבה להתנצל ובסופו של דבר קבע בית המשפט כי היא תשלם לזהבי 130,000 שקלים בלבד, בעיקר משום שעדויות הנשים התקבלו כאמינות. הדס שטייף לא התנצלה עד עצם היום הזה וטוענת בכל הזדמנות, שהיושרה שלה כעיתונאית לא מוטלת בספק וכי היא מוכנה לשלם את המחיר, פשוטו כמשמעו, על-מנת להוציא את הצדק אל האור.

הנפשות הפועלות: אוסנת מארק היא משפטנית ופוליטיקאית, שאיישה כמה תפקידים בכירים במפלגת הליכוד ואף כיהנה כחברת כנסת מטעם המפלגה. גם מיכל שיר משתייכת לאותה מפלגה וכיהנה כחברת כנסת מטעמה, עד שערקה למפלגתו של גדעון סער, בסוף 2020.

מה לעזאזל קרה שם?

"אדם לאדם זאב ואישה לאישה כלבה", אמרו חז"ל. כנראה שאוסנת מארק לקחה את האמירה הזו ברצינות תהומית, שכן תגובתה לפרישתה של מיכל שיר מהליכוד (שקדמו לה מהלכים פוליטיים שעמדו בניגוד לעמדת הסיעה) הייתה הצווחה מלאת הפאסון: "כלבה, חצופה!" שהדהדה במסדרונות המליאה וגרמה אפילו לקפה הדלוח במזנון הכנסת להסמיק. מיכל שיר שמרה על חזות דיפלומטית בראיונות שנערכו עמה לאחר מכן וטענה שהאמירה הזו היא רק עוד סמל לשיח הנמוך והלא ראוי, ממנו היא שואפת להתנער בפרישתה מהמפלגה. מארק בתגובה, סירבה להתנצל על האמירה המתוחכמת וטענה כי המעשים של שיר בוגדניים ונבזים. נזכיר רק שאותה מארק דווקא כן ציפתה להתנצלות, מחברת כנסת אחרת מהליכוד - קרן ברק, שכינתה את מארק "בלונדינית מפגרת". אם כל זה נשמע לכם כאילו הנשים האלו זקוקות בבהילות לגננת צמודה, קורס בניהול כעסים ומלאי של סבון בניחוח כנאפה כדי לשטוף את הפה שלהן, אתם לא לבד. אבל חשוב לציין, שמארק (שאגב, נחשבת למגישת תביעות דיבה סדרתית) כן התנצלה בסופו של דבר. זאת אומרת, סוג של. בראיונות עם עיתונאים היא הבהירה כי היא מתנצלת על המילה "כלבה", אבל על "חצופה" - לא.

הנפשות הפועלות: עירית לינור היא עיתונאית, תסריטאית, במאית, סופרת ושדרנית רדיו, הידועה בסגנון ההתבטאות החריף שלה, בהיפר דעתנות על מגוון נושאים הקשורים לסדר היום בישראל ובשינוי שחל במהלך השנים בעמדותיה הפוליטיות (משמאל לימין). ראובן ריבלין הוא עורך דין ופוליטיקאי ישראלי מטעם מפלגת הליכוד, המכהן כנשיאה ה - 10 של מדינת ישראל (עד שיחליף אותו יצחק הרצוג, שממתין להשבעתו).

מה לעזאזל קרה שם?

אי שם בסוף 2017 התארח ריבלין בכנס שעסק בחינוך ודמוקרטיה ושם התייחס להפגנות של חלק מאזרחי ישראל נגד השחיתות השלטונית. הדברים נאמרו במסגרת דוגמאות שהביא ריבלין למחאות שתפסו תאוצה ברשתות החברתיות וזלגו לכיכרות העיר הפיזיות, אך האמירה על ההפגנות היא זו שתפסה את תשומת לב הציבור וגם את תשומת לבה של לינור. זו מיהרה ללרלר על כך בתוכנית הרדיו שלה, בה כינתה את ריבלין "חתיכת חצוף", בשטף הביקורת המושחזת שמתחה על הנשיא. ריבלין דווקא כן התנצל: הוא מיהר להבהיר שלא התכוון לקרוא לאקטיביזם בדבריו. אבל בכל מקרה - לינור הושעתה מתכניתה לשבוע על-ידי מפקד גלי צה"ל, שקבע כי אין מקום להתבטאויות כאלו נגד הנשיא, בשידור ציבורי. לינור מצדה אמרה שהיא מכבדת את ההחלטה להשעותה, אך מסרבת להתנצל על דבריה. היא הודתה שלא הייתה מנומסת, אבל לא מתכוונת להתנצל גם על זה. דרך אגב, התכנית של לינור נקראת "המילה האחרונה" ולאור המקרה הזה, אפשר להבין למה.