עוד בוואלה!
"אני מתחרטת שבזבזתי את התקופה הכי יפה בחיים שלי על גבר נשוי"
"בזמן הלימודים עבדתי בתור ברמנית והיה איזה לקוח קבוע, קצת יותר מבוגר ממני, שתמיד היה יושב על הבר ומפלרטט איתי. מההתחלה ידעתי שהוא נשוי אבל נהניתי מתשומת הלב שלו וסתם השתעשעתי, לא חשבתי שזה יוביל לאנשהו. זה פשוט היה משהו שגרם למשמרות להיות יותר מעניינות.
באיזשהו שלב הפלירטוטים התחילו לעשות לי משהו. התחלתי ממש לרצות את זה ואני מודה שהייתי לגמרי צד פעיל בעניין. הייתי נוגעת לו ביד בכוונה, מפלרטטת בכוונה ובודקת המון את הגבולות שלו, ולא היה לי שום מצפון בקשר לאשתו. לא הרגשתי שאני זאת שצריכה לדאוג לה או להם, זאת הייתה בעיני הבעיה שלו. הייתי אז ילדה, כולה בת 25, לא חשבתי אפילו על זה שזה מבזבז לי את הזמן או שזה לא יוביל אותי לשום מקום, פשוט נהניתי מהריגוש, וזה שזה היה אסור רק הוסיף לזה.
לאט לאט הפלירטוטים התחילו להתגבר והפכו למשהו יותר פיזי, ואז גם התחלנו להיפגש מחוץ לבר, אבל זה לא היה רק סקס, התחיל להתפתח משהו מעבר לזה. היינו גם יוצאים מלא, למסעדות, לקולנוע, לים. בדיעבד אני מרגישה שסתם התמכרתי לפנטזיה כי היום אני אומרת אלוהים ישמור, לא הייתי יכולה להיות איתו דקה, הבנאדם אידיוט. אין לי שום שיח איתו בכלל. אבל אז הכל בעצם שירת את הפנטזיה והייתי לגמרי בעניין, חשבתי שזה באמת יכול להתפתח לזוגיות. וכמו בקלישאות הכי גדולות על גברים נשואים שמנהלים רומן הייתי כל הזמן שואלת "למה אתה עדיין איתה" והוא היה עונה את כל התירוצים שגבר אומר כשהוא לא באמת מתכוון לעזוב, באמת סיטואציות שהיום אני אומרת לעצמי: מה בחורה בת 25 צריכה את זה?"
לא פחדתם שיתפסו אתכם?
"כן אבל זה רק הוסיף לריגוש. אשתו גם הייתה מגיעה איתו לפעמים לבר, ונראה לי שזה היה מדליק את שנינו. היה משהו קצת מוזר באוויר כשהיא הייתה מגיעה אבל לא יודעת, תמיד זה גרם לי להרגיש שאני יותר טובה ממנה, שאני זאת ששולטת בסיטואציה כי היא לא יודעת מה קורה".
זה לא עשה לך ייסורי מצפון או רגשות אשם?
"בהתחלה לא. הייתי חושבת לפעמים אפילו איזה מסכנה היא, קצת ריחמתי עליה. ההרגשה הרעה שלי באה אחר כך, קיבלתי בסוף כאפה של רגשות אשם על הדבר הזה. אני חושבת שזה היה אחרי כמעט שנתיים, כשכבר היו כל כך הרבה שקרים סביב הקשר הזה, גם כלפיי אגב, והבנתי שזה לא הולך לשום מקום. ואז, באחת הפעמים שהיינו אצלו בבית כי ידענו שהיא בעבודה, היא פשוט חזרה הביתה מוקדם ותפסה אותנו. זה היה נורא. היא התחילה לרוץ בבית ולצרוח, הייתה סאגה רצינית".
אז החרטה שלך היא מול עצמך או מולה?
"ברגע שזה נהיה מוחשי וראיתי אותה בוכה וצורחת מולי זה ממש עשה לי רגשות אשם. לקח לי כמה שנים טובות אחר כך, ועד היום זה לפעמים עולה לי, שזה שאני לא מצליחה להיות בזוגיות מאז זה כי אני נענשת על זה, וזה כנראה מגיע לי. אבל אם אני הכי כנה, החרטה שלי היא מול עצמי. חד משמעית. בזבזתי את השנים היפות שלי על גבר נשוי - למה? למה להכניס ראש בריא למיטה חולה? למה לשים את עצמך במקום שני אצל מישהו? אני לא אומרת שלא מתאהבים וקורה, אבל ברגע שמבינים שזה לא מתקדם לשום מקום, בשביל מה? אני גם לא מאמינה היום שהייתי חלק מדבר כזה - כל השקרים וההסתתרויות וזה שצריך כל הזמן לספר לה סיפורים, וכשהיא מתקשרת הוא הולך הצידה לדבר איתה - למה אני צריכה את זה? זה לא לכבד את עצמי. את יודעת, יש דברים בחיים שאנחנו מתחרטים עליהם אבל עם כל החרטה, עדיין אפשר לראות את הרווח שבכל זאת קיבלנו מהם. במקרה הזה? אפס רווח. גם הריגוש, בדיעבד, ממש לא שווה את זה".
"אני מתחרטת על איך שהגבתי כשהוא הוריד את המכנסיים"
"היה לי פעם ידיד בעבודה שבאיזשהו שלב התחיל להפוך לקצת יותר מזה. זה התחיל מזה שעבדנו ממש טוב ביחד, היה לנו שיתוף פעולה מצוין וכימיה מעולה, ומהר מאוד הבנו שיש גם משיכה ממש גדולה.
ערב אחד לקחנו את העניינים לשלב הבא, היה מתח מיני מטורף באוויר והכל זרם מדהים, ואז הגיע השלב שבו מורידים את הבגדים ו... גיליתי שיש לו ממש ממש קטן. ברגע אחד נוצרה מבוכה ענקית, כל המתח המיני שהיה בינינו נעלם, ואני זוכרת שכל מה שעבר לי בראש זה: "שיט, רק שלא יראה לך על הפנים שאת מתבאסת עליו". אבל זה היה ממש ניכר שאני בשוק, והוא הבין מיד שאני כבר לא בתוך זה. זאת הייתה הפתעה כל כך גדולה שבאמת לא ידעתי להגיב אחרת, אבל הייתי מאוד מבוישת מאיך שהתנהגתי".
זה באמת היה משהו חריג?
"כן. זה נקרא מיקרו-פינס. אחר כך קראתי על זה והבנתי שזאת ממש הגדרה רפואית".
אני מתארת לעצמי שסקס כבר לא היה שם?
"לא. נשארנו באיזשהו קשר חברי עוד המון זמן אחר כך כשהדבר הזה מרחף מעלינו, אבל מעולם לא דיברנו על זה והיום אנחנו כבר לא עובדים יחד ולא בקשר. מאוד קשה לי לדעת שככה התנהגתי למישהו שהיה מאוד קרוב אלי לא רק ברמה המינית, אלא גם ברמה החברית. אני זוכרת שאחרי שזה קרה בעיקר התבאסתי שלא הצלחתי לתווך לו את זה שהוא היה יכול לדבר איתי על זה לפני. כי אם הוא רק היה אומר לי מראש שזה מה שאני צפויה לראות שם, הייתי מקבלת את זה ומתמסרת לכל שאר הדברים שאפשר לעשות. הגודל של איבר המין והחדירה עצמה אף פעם לא היו הדבר שהכי עניין אותי. היו כל כך הרבה אלמנטים שהיינו יכולים לעבוד איתם אם רק הוא היה כן איתי מראש, אבל זה תפס אותי לא מוכנה והגבתי בצורה שעד היום מאכזבת אותי".
למה זה כל כך קשה לך?
"תראי, זה שהפטריארכיה דופקת אותנו הנשים יותר, זה לא אומר שהיא לא דופקת גברים בכלל. וזה שאנחנו חיים היום בחברה שבה הגודל של איבר המין שלהם אשכרה משפיע על כמה הם אטרקטיביים זה ממש דפוק בעיניי. אז גם בגלל שאני כל כך מתנגדת לזה, זה הרגיש לי כאילו הוא שם אותי און דה ספוט. הוא ידע מה הדעות שלי בנושא, אולי בגלל זה הוא גם לא חשב שהוא צריך לדבר איתי על זה מראש, אבל אתה חייב להגיד לי את זה אם אני נכנסת איתך למיטה".
אז על מה בעצם את מתחרטת?
"על זה שלא הצלחתי להגיב בצורה שמכבדת אותו, בצורה שלא פוגעת בו. אני חושבת שנאה דורש נאה מקיים. אם אני רוצה שכל גבר שאני נכנסת איתו למיטה יכבד אותי ואת הגוף שלי, אז אני צריכה לכבד את הגוף שלו בחזרה. זה בסדר שיש דברים שלא נמשכים אליהם, אבל צריך לתקשר את זה, להבין מה דיל ברייקר ומה בר פתרון".