"הכישלון היחיד שלי בחיים הוא זוגיות, רק בזה אני לא טוב. הקריירה שלי מתפתחת מעולה ותכל'ס, אם היתה לי בת זוג הכול היה מושלם.. ". לאחר עשור כשדכניות, זה כנראה המשפט שחוזר על עצמו הכי הרבה. מאיפה נתחיל? מהתחושה של רווק בן 36 שמוצלח בעבודה ובהמון תחומים, שחייב להוכיח שהוא לא כישלון רק כי אין לו בת זוג. ולאן אנחנו חותרות? לכך שבעוד שהתדמית של רווקה בגילאי 35 פלוס מוצגת, ולרוב באופן די בוטה, כאילו שהיא מסכנה - כי אף אחד לא "לוקח אותה" (ואת זה ננפץ כבר בפעם אחרת), בצד הגברי מתקיימת תדמית שקרית על חיי ההוללות שהם נחלתם של כלל הרווקים. הדבר מגולם בסיסמאות שטחיות בסגנון "תהנה כמה שאתה יכול, להתמסד תמיד אפשר" או "הוא חי את הרווקות שלו", משפטים שפוצעים את לבם של כל אלו שמנסים בכל כוחם ולא מוצאים, בדיוק כמו המערבולת הרגשית שעוברת על רווקה באירוע משפחתי עם המשפט האלמותי "בעזרת השם, בקרוב אצלך".
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
רק מי שראה יותר מידי סיטקומים עם דמויות כמו חפר מרמזור, או נשוי המון זמן ולא באמת לוקח חלק בתעשיית האפליקציות, חושב שהחבר הרווק שלו מבלה ומזיין בזמן שהוא עצמו טרוד בלילה בהכנת הטמפרטורה המושלמת של הבקבוק לתינוק. אז זהו, ממש לא. החיים האמיתיים של הרווקים (שבאמת רוצים זוגיות) הם הכי רחוקים מחפר ב'רמזור'. הרצון לממש זוגיות ואבהות, לצד סטיגמה חברתית הדורשת מהם סגנון חיים ההפוך מהם לחלוטין, מובילים ללחצים נפשיים אדירים.
עוד בוואלה!
קחו את נדב בן ה-36, שנשמע לכאורה כמו החלום של כל בת זוג ומשפחתה. נראה מעולה, בוגר הטכניון וסיים עוד תואר נוסף בצבא וביטחון, עובד כעת כמהנדס ומרוויח מעולה. גר בדירה תל אביבית הכי רחוקה מג'יפה בבר כוכבא, מרחק יריקה מכל המקומות המגניבים בואכה כיכר דיזנגוף והסנטר. אממה, לא עובר דייט שני. אז איפה הטוויסט? הוא שונא כל רגע ברווקות ובבדידות, וגם את השקר של עולם הדייטים.
את חבריו שכבר התחתנו הוא כמעט ולא רואה. אבל באמצעותו הם ממשיכים להאמין במעין סגנון חיים מדומיין שאולי היה רלוונטי לגיל 22, אך מזמן אינו קיים במציאות הנוכחית. נדב לא חי על בירה ופיצה בוולט, ממש לא מדלג בחדווה מבר לבר, ולמרות שלא היה מתנגד, גם פיק-אפ מזדמן דרך אפליקציות היכרויות לא קרה לו אף פעם.
נדב ועוד רבים שמתביישים להודות, כבר לא יוצאים לשום מקום. למרות זאת, הם נאלצים להסתיר את התחושות האמיתיות כדי "לדגמן" לסביבה חגיגה בלתי פוסקת. אפשר להבין. כך גם הלחץ המשפחתי יורד, והבדידות מחליקה טוב יותר בגרון. אבל את הביטחון העצמי שקורס מכל דחייה, והעלבון מעוד היעלמות פתאומית, דווקא ברגע שבו היו בטוחים שהפעם הולך להם טוב, אין להם כמעט עם מי לשתף. לפעמים אפילו לא עם החברים.
ואם נחזור לנדב - הרי מה בשורה התחתונה הקושי של בחור מרשים כמוהו למצוא זוגיות, או לכל הפחות לעבור לדייט שני? אין מילה יותר מדויקת מ*לחץ*. גם אם הדייט מתחיל נחמד, האובר רצון להצליח מעורר בו את החרדות, המתחים והחששות מדחייה. אלו גורמים לו להתנהג בצורה הכי לא טבעית, וזה צועק ומביך במהלך הדייט ולאחריו. ניגוד גמור לאדם שהוא. ברור שהדבר קשור במטעני העבר ובאישיות שלו. אבל כמה מזה קשור גם בכן בנות? למה גברים ישראלים ששירתו בצבא, ועברו כמה חוויות מלחיצות בחייהם, מגיעים לדייט ראשון ומתארים אותו כחוויה מפחידה וסופר מלחיצה?
כך גם אצל תומר. בן 37 מגבעתיים, אוטודידקט הארד קור שמתפתח מעולה בתחום ניהול מערכות המידע. אבל לצד הצלחה מקצועית גדולה, הוא מרגיש הוא לא מצליח ללמוד דווקא את הדבר שהכי חשוב לו בחיים - למצוא זוגיות ולהפוך לאבא. ואפשר גם להבין למה. תומר הוא לא גבר מושלם שלא מוצא זוגיות. למרות הלוק החמוד, הוא מבהיל בישירותו, בחוסר הבנתו לסיטואציות חברתיות ובהיעדר יכולותיו לנהל תקשורת בסיסית שמעבר לפן הטכני. שלא לדבר על יכולת לנהל שיחה קלילה ולא מתאמצת. העניין הוא שבעבודה, עם המשפחה והחברים, הוא אדם אחר ומודע לכך. עם כל שנה שחולפת הוא מרגיש יותר ויותר פגום, מלקה את עצמו על כל משפט טיפשי בעיניו שיצא לו בוואטסאפ, ואוכל לעצמו את הראש לפני כל שיחת טלפון - סוג של התקף חרדה שהולך ומחריף.
מה אנחנו מנסות לומר? שהתופעות המכוערות ברשת הכוללות היעלמות פתאומית וחריצת גורלות לאחר דייט אחד, אינן נחלתן של צד אחד בלבד. הלחץ על גברים להוביל וליזום, מפרק נפשית רבים מביניהם. ואיך נגיד זאת בעדינות? הרגישות של בנות ישראל לעצור ולהבין שעומד מולן צד שני עם רגשות וחששות, לא תמיד מתקיים.
ולכם הגברים ברווקות מאוחרת אנחנו רוצות לומר - אל תלכו שולל אחר סיפורי פוגי. רוב הגברים שנמצאים במצבכם, חווים את אותו הקושי הנפשי. וגם לנו כנשים מוטב להבין - רווקים הוללים יש בעיקר בסרטים. תגיעו לדייט עם קצת פחות שיפוטיות ודעות קדומות. וחלאס עם הפוזה של גיסנו. שחררו אותם ואותנו מזה. וכך בט"ו באב של שנה הבאה, אולי נפגש שוב כולנו בסטטוס שונה לחלוטין.
הכותבות הן בעלות מיזם ההיכרויות "בילי ורוית - כמו חברה שמכירה לך" בילי שינגרט ורוית מגדל