אבא ובת. ShutterStock
ShutterStock

"נכנסתי להתקף זעם שבו צעקתי וצרחתי את נשמתי"

19.12.2021 / 19:14

בעיצומה של הקורונה, אחרי מות אביו, ריב עם בת הזוג הצית סערת רגשות. תוך דקות הגיעה משטרה, אחריה צו הרחקה וניתוק מוחלט מהילדה אותה גידל כמו בת. וידוי של גבר על הקשר שהפך לסיוט

"האקסית שלי, ל', היא אם יחידנית לילדה שהייתה בת שנתיים כשהכרנו. האבא לא בתמונה. זמן קצר אחרי שהכרנו עברנו לגור יחד וממש הפכנו למשפחה. התחלתי לראות את הילדה כבת שלי לכל דבר, והיא בעצמה לא הכירה שום אבא אחר. בשלב מסוים אני ו-ל' נקלענו לריב מאוד קשה ואני העליתי את האפשרות שניפרד. היא שאלה אם אני אמשיך לשלם חשבונות ושכר דירה אחרי הפרידה ואמרתי שלא, אז היא אמרה לי: "מה שאתה עושה עכשיו נקרא אלימות כלכלית וזה פלילי. אני יכולה להתלונן על זה במשטרה". היא אפילו לקחה את הטלפון במין הפגנתיות כזאת להראות לי שהיא הולכת להתקשר אבל ראתה שאני לא מתרשם מזה אז לא התקשרה. זה הדליק לי נורה אדומה מאוד משמעותית, אבל הרגשתי חסר משאבים רגשיים באותו רגע בשביל אשכרה לקום ולעזוב. אבא שלי היה באותו זמן חולה מאוד והדבר האחרון שהיה חסר לי זה להתחיל להתעסק עם פרידה. אז נשארתי.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

קצת לפני הסגר הראשון של הקורונה סבתא שלי נפטרה, שבועיים אחריה גם אבא שלי נפטר. לא הרבה אחרי שחזרתי הביתה מהשבעה, היה איזשהו רגע ש-ל' ממש התפרצה עלי. החלטתי שאני לא מתעמת איתה על זה באותו רגע וניסיתי לדבר איתה למחרת. בשלב מסוים בערב נכנסנו שוב לריב. בחוויה שלי, היא מאוד לא הקשיבה לי, לא ראתה אותי בכלל, הייתי מאוד מתוסכל ונסער, ובשלב מסוים ירדתי למרתף, שאותו הגדרנו בתור השטח שלי בבית, ופשוט נכנסתי להתקף זעם שבו צעקתי וצרחתי את נשמתי. במשך כמה דקות צעקתי וצעקתי, פשוט כדי לפרוק את כל מה שעובר עליי, ופתאום קיבלתי טלפון מאחי. הוא אמר לי ש-ל' התקשרה אליו ואמרה לו שהיא חושבת להזמין משטרה כי אני צועק וזה מפחיד אותה. עכשיו, זה לא שהיה בינינו איזה עבר של אלימות, מעולם לא הרבצתי לה, איימתי עליה או עשיתי לה משהו, והיא גם לא טענה משהו כזה בשום שלב, לשמחתי. אבל אני מניח שהיא הייתה בעצמה באיזשהו מצב רגשי מסוים ונכנסה לפאניקה. היא גם מאובחנת עם הפרעה אישיותית שכנראה גם תרמה לפרשנות שלה למצב".

אבא ובת. ShutterStock
" יום אחד בגיל 3 וקצת, האבא שלה - האבא היחיד שהיא אי פעם הכירה - פשוט נעלם"/ShutterStock

בכל הזמן הזה שאתה צורח - אתם לא באותו חדר, לא באותה קומה?
"נכון. אבל אז עליתי למעלה ואמרתי לה: "מה הסיפור? משטרה?! נכון, אני כועס, אני משחרר כעס אבל אני לא פוגע באף אחד, בטח לא בך או בילדה". היא טענה וכנראה בצדק, שזה מפריע לילדה לישון ושהיא בוכה, אז ממש ניסיתי להשתלט על עצמי אבל פשוט לא הצלחתי. כאילו התפרץ ממני כל מה שעבר עליי באותה תקופה. והיה אז גם שוב סגר, זה לא שיכולתי לנסוע לאנשהו, להתבודד ביער ולצרוח עם עצמי. אז ירדתי למטה והמשכתי לצרוח. אחרי כמה דקות הגיעה המשטרה. בתקופה הזאת היה גם ידוע שיש עלייה במקרי אלימות במשפחה, ומבחינת המשטרה זה היה עוד סיפור כזה. הם דיברו איתנו, שוטר איתי במרתף ושוטרת למעלה איתה, ואמרו לי: "טוב, אתה לא יכול להישאר פה הלילה. או שתמצא איפה לישון או שתבוא איתנו לתחנת המשטרה". השעה הייתה 12 וחצי בלילה. נסעתי לאמא שלי.

למחרת התעוררתי וכמובן שעדיין הייתי ממש נסער. הבנתי שאם לפני חודש היא רק איימה שתקרא למשטרה, הפעם היא אשכרה עשתה את זה. מבחינתי, באותו רגע, הזוגיות שלנו נגמרה. זה כבר לא משהו שנשאר במישור של ריב לגיטימי, מה זה הדבר הזה לקרוא למשטרה? אבל ל' הייתה בטוחה שאני חוזר הביתה באותו יום ושאנחנו ממשיכים את חיינו כרגיל".

מה זאת אומרת? היא ממש שאלה אותך מתי אתה חוזר? היא כבר לא הרגישה מאוימת ממך?
"כן. אני מהרגע שיצאתי מהבית. בלילה שלפני, הפסקתי לדבר איתה בטלפון, עברתי לתקשר איתה רק בוואטסאפ כדי שכל מה שקורה בינינו יהיה מתועד. היא אמרה לי שהיא חשבה שאני עובר התקף פסיכוטי ושזה הפחיד אותה, אבל עכשיו היא רוצה שאני אחזור. בהתחלה לא הסכמתי אבל היא הציעה שנלך שוב ליועצת זוגית והחלטתי בכל זאת לתת לזה צ'אנס. בשלב הזה גם ביקשתי לראות את הילדה במקום ניטרלי ו-ל' הסכימה שאהיה איתה לאיזה שעה-שעה וחצי בזמן שהיא הלכה לקניות, כלומר - גם לא הייתה לה בעיה להשאיר אותי עם הילדה, כן?

התחלנו ללכת ליועצת הזוגית ואחרי פגישה או שתיים ל' טענה שיש לה הקלטות שלי שבהן אני מודה שאני מפעיל כנגדה אלימות כלכלית. זה כבר היה משהו שמבחינתי באמת לא עושים. כשהיא קראה למשטרה זו גם הייתה חצייה מטורפת של גבולות, אבל עוד יכולתי להאמין שזה נעשה בלהט הרגע כי היא באמת פחדה. אבל להקליט אותי? זה צעד שנעשה, מה שנקרא, בדם קר. הבנתי שזהו, אין לי שום אמון בה יותר ואמרתי לה שאני רוצה להיפרד. מאותו רגע, כל הטון השתנה.

היא לא הייתה מוכנה שנחליט יחד איך לחלק את החפצים, מבחינתה הכל היה שלה. היא גם דיברה עם בעל הדירה הקודם שלנו, שהיה חייב לנו כסף, ביקשה שיעביר אותו לחשבון הבנק שלה וסירבה להחזיר לי. כשאמרתי לה שאני רוצה לבוא לאסוף את החפצים שלי היא אמרה שאם אני אגיע היא תקרא למשטרה. אני כבר ידעתי שהיא לא סתם מאיימת, אז התקשרתי בעצמי למשטרה, ביקשתי שיבואו ללוות אותי ויראו שאני רק אוסף את הדברים שלי ושאין שום דבר, אבל הם לא הסכימו. אמרתי אוקי, אז אני רוצה להגיש תלונה על איום, היא מאיימת שהיא תקרא למשטרה. אמרו לי: "לא, להגיד למישהו שתקרא למשטרה זה לא נחשב איום מבחינה חוקית. אין עבירה כזאת". כלומר ברגע שהיא אמרה שהיא תקרא למשטרה - זהו, היא ניצחה. אין לי יותר מה לעשות.

אבל היא לא הסתפקה בזה אלא הלכה להוציא נגדי צו הרחקה. היא עמדה מול שופטת וסיפרה לה את כל הסיפור, עם הרבה פרטים מאוד לא נכונים, והשופטת הוציאה את הצו. לפי החוק, צו הרחקה תקף מרגע שמוציאים אותו, אבל תוך 7 ימים צריך לקיים דיון ולשמוע גם את הצד השני, כי מן הסתם זה פוגע בזכות מאוד בסיסית, צריך לוודא שזה מוצדק. אבל השופטת כתבה בפסק הדין שהצו תקף ושאין דיון. רק אם אני אבקש דיון זה יקרה. כמובן שביקשתי, אבל בגלל שזה לא קרה אוטומטית הייתה המון בירוקרטיה וזה לקח כמעט שלושה שבועות".

עוד בוואלה!

הפרה חוזה, לא הפרה חוזה - כל הכבוד לרותם סלע

לכתבה המלאה
אבא ובת. ShutterStock
שלושה שבועות של בירוקרטיה/ShutterStock

מה הוחלט בסוף בדיון?
"בהוראת השופטת הגענו לצו הרחקה הדדי, הוחלט שנתאם דרך עורכות הדין איך אנחנו מחלקים את החפצים ומתי אני בא לקחת אותם וזהו, מאותו רגע אסור היה לנו ליצור קשר. עוד לפני זה, בשלב התיאומים עם עורכות הדין, אמרתי ל-ל' שאני רוצה להישאר באיזשהו קשר עם הילדה או אם לא - לפחות להבין איך להיפרד ממנה כמו שצריך, ולא פשוט להיעלם לה. ל' לא הייתה מוכנה. בעצם מבחינת הילדה, יום אחד בגיל 3 וקצת, האבא שלה - האבא היחיד שהיא אי פעם הכירה - פשוט נעלם. לא צריך להיות איזה מומחה בפסיכולוגיה כדי להבין מה זה עושה לנפש של ילד. אני אפילו לא מדבר על כפיות הטובה כלפיי, שאימצתי ככה את הילדה ללב שלי וראיתי אותה ממש כמו הבת שלי, על הכאב שזה גרם לי".

ואיך אתה היום? הצלחת להתגבר, להתאושש מזה?
"אני לא יודע אם אי פעם אני אתגבר על זה לגמרי. אני כבר הרבה יותר טוב, אבל עדיין לא שם. בחודשים שהיו אחרי, הייתי כל הזמן נכנס ללופים של מחשבות על זה ומתמלא בזעם. רציתי להתלונן על השופטת - היא הפרה את הזכות החוקית שלי לקבל את הדיון תוך שבוע, ועשתה את זה בלי שום נימוק. פשוט כי לא היה צריך מבחינתה: ל' התלוננה, אמרה מה שאמרה, סימן שזה נכון. לי לא נתנו להגיד מילה מול השופטת בעצמי. אני גם כתבתי כתב תגובה לצו ההרחקה, מסמך מאוד מנומק עם דוגמאות מההתכתבויות שלנו, משהו שכל מי שקורא מיד יבין שיש פה איזה עניין, ולדעתי היא אפילו לא הסתכלה על זה. וגם יש את העניין הנפשי. אם היא הייתה מסתכלת בתיק הפסיכיאטרי שלה, היא הייתה יכולה להבין שמישהי עם בעיות כמו שלה, אולי הבעיה היא לא בדיוק איפה שהיא מציירת אותה. אבל כל זה לא קרה. זה מאוד גרם לי לחשוש מהיום שבו יהיו לי ילדים משלי, כי לפי מה שראיתי במערכת המשפט, אם אמא רוצה לנתק את האבא מהילדים היא לחלוטין יכולה. ואין דבר קשה יותר מניכור הורי. אני תוך חודשיים עברתי שש פרידות קשות - מסבתא, מאבא, מהעבודה בגלל הקורונה, מבת הזוג, מהבית ומהילדה, ומה שהכי כאב לי היה הפרידה מהילדה. עד היום זה כואב לי. אם היא הייתה אומרת לי עכשיו בוא לראות את הילדה - הייתי קופץ על זה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully