גבר משלם לזונה. ShutterStock
ShutterStock

סטודנטית: "שוקלת לעבור לזנות כדי להחזיר את החובות"

בחורה צעירה, בת להורים אלכוהוליסטים המתמודדת מאז מות אביה עם חובות עצומים, שיתפה פוסט פריקה בקבוצת "וידויים תל אביב -TLV Confessions". כמות התמיכה שקיבלה הפתיעה אותה

ענת ניסני
28/01/2022

TLV Confessions היא קבוצת פייסבוק בה חברים קרוב ל-47.5 אלף אנשים. חברי הקבוצה רגילים לראות כל יום וידויים מכל הסוגים, אבל אפילו הם לא הצליחו להישאר אדישים לווידוי של א', שהתפרסם בקבוצה באנונימיות בשבוע שעבר: "אני באה ממשפחה של הורים אלכוהוליסטים. לפני כמעט שנה אבא שלי הלך לעולמו, ובעקבות כך מערכת היחסים בין אמא שלי לביני כבר לא מה שהייתה אז, אבל זו אפילו לא הבעיה. ההורים שלי תמיד היו במצב כלכלי לא טוב, אבל אחרי המוות של אבא שלי המצב שלנו כזה גרוע שאנחנו משלמות ביחד 20 אלף שקל כל חודש שתינו רק על חובות (גם לי יש חובות משל עצמי).

כואב לך ורוצה לספר לנו? הקבוצה שלנו כאן כדי לעזור

אנחנו עובדות מלא, ואני גם סטודנטית אז אין לי הרבה זמן לעבוד. לקחתי הלוואה עבור אמא שלי כי אין לנו כסף לשלם שכר דירה. המצב ממש גרוע ונהיה עוד יותר גרוע עם הזמן. פניתי לכל גורם אפשרי אחרי מותו של אבא שלי ואף גורם לא יכל לעזור לנו מבחינה כלכלית. אני חושבת הרבה מאוד לעבור לזנות כי זה יכול להביא כסף בצורה מהירה, אבל חוששת שזה יוביל לסמים או גרוע מזה. אני באמת לא יודעת מה לעשות. רק רציתי לפרוק".

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

את הפוסט פרסמה א' ברגע של משבר, אחד מיני רבים. "הרגשתי שאני לא יכולה יותר לשמור את זה לעצמי", היא מספרת, "אבל לא רציתי לשתף את החברים שלי בזה. העדפתי לחלוק את זה עם אנשים שאני לא מכירה, שלא מכירים אותי, רק בשביל להוציא את זה".

עוד בוואלה!

לפי שפת הגוף: ככה תדעי אם את יוצאת עם מתחזה

לכתבה המלאה
החברים של א' כנראה לא היו מנחשים לעולם שהיא זו שעומדת מאחורי אותו פוסט אנונימי(צילום: ראובן קסטרו)

החברים של א' כנראה לא היו מנחשים לעולם שהיא זו שעומדת מאחורי אותו פוסט אנונימי, כיוון שמעולם לא שיתפה אותם במלוא החומרה של מצבה. לדבריה, אלו דברים שלא סיפרה לאף אחד וגם חבריה, שיודעים שיש חובות ושהמצב הכלכלי "לא משהו", מעולם לא שמעו עד כמה הוא גרוע.

"ההורים שלי מתמודדים עם אלכוהוליזם מאז שאני זוכרת את עצמי, נולדתי לתוך זה", היא מספרת, "כבר כשהייתי בגן אני זוכרת עניינים של הוצאה לפועל ואת זה שאבא שלי היה נשאר בבית ושותה כל היום. הרבה פעמים זה היה מתחיל בעקבות אירוע כמו יום הולדת או חג, או סתם בלי סיבה, ואז הם פשוט היו ממשיכים לשתות כי זו הייתה הדרך שלהם להתמודד עם הקושי. זה היה יכול להימשך ימים, שבועות, חודשים, ואז איזשהו פרק זמן שהם לא שותים ואז שוב. לאמא שלי זה לא הפריע בהתנהלות המקצועית היומיומית, אבל אבא שלי לא היה הולך לעבודה כשהוא היה שותה והיו פעמים שהוא גם פוטר בגלל זה, וזה כמובן פגע בבריאות וביחסים הבינאישיים. ככל שגדלתי והתחלתי יותר להבין מה קורה, זה פיתח אצלי כעס וממש סלידה מהמצב. הייתי רבה איתם המון על זה. אני לא יכולה להגיד שאין לי זיכרונות טובים, היו דברים טובים גם כשהם היו שותים, אבל כשזה היה קורה אני בעיקר הייתי משתדלת להסתגר בחדר או לצאת מהבית כדי לראות את זה כמה שפחות".

לפני קרוב לשנה הלך אביה לעולמו, וממשפחה של שלוש נפשות נותרו שתיים - א' ואמה, שהתקשו להתמודד עם המצב ומצאו את עצמן רבות אחת עם השנייה כל הזמן. המצב הכלכלי הגרוע, שרק הלך והחמיר מיום פטירתו של אביה, לא הוסיף. עוד בחייו של האב התמודדה המשפחה עם חובות, בעיקר מול בנקים וחברות אשראי, אך מרגע שהבית עבר להתקיים על שתי משכורות במקום שלוש, הכל התדרדר. א', כאמור, היא סטודנטית, שעובדת בכל רגע פנוי, אך בתקופות מבחנים המפרנסת העיקרית היא אמא שלה, וההכנסה המשותפת של שתיהן פשוט לא מספיקה. "תמיד ידענו שיש חובות, הם היו שם והתחילו לגדול כבר לפני הרבה שנים", היא אומרת, "אבל מרגע שאבא נפטר הבנו עד כמה הם גדולים, וראינו שבלי המשכורת שלו אנחנו לא מצליחות לעמוד בהם. אז לקחנו הלוואות ועוד הלוואות, כל פעם כדי לנסות לכסות על הלוואות קודמות, וזה פשוט המשיך להצטבר".

"לקחנו הלוואות ועוד הלוואות, כל פעם כדי לנסות לכסות על הלוואות קודמות, וזה פשוט המשיך להצטבר"(צילום: ראובן קסטרו)

כדי לנסות להתמודד עם החובות, שהגיעו לסכומים של מאות אלפי שקלים, ניסתה א' לפנות לגופים ממשלתיים שונים, אך לא קיבלה מענה. "פנינו לביטוח לאומי, הגשנו בקשה לקצבת שארים והם דחו אותה כי הם אמרו שהמשכורת של אמא שלי גבוהה מדי. אמא שלי מרוויחה 6,000 בחודש, בקושי. באיזה עולם זה גבוה מדי? בייחוד לעומת כמה שאנחנו משלמות על החזר החובות. לרווחה גם לא ממש היה איך לעזור, אני מודה שאני כבר לא זוכרת את הסיבה, והייתה עוד איזו עמותה שהציעה רק ליווי נפשי, פסיכולוגי, וזה לא מה שהייתי צריכה. פנינו גם לחברות ביטוח שהיו בהן כספים של אבא שלי, ועם אחת מהן אנחנו נלחמות עד היום. כל פעם יש להם תירוץ אחר - או שחסר טופס, או שכתובת המייל כבר לא קיימת, אם היה לי כסף כבר מזמן הייתי תובעת אותם".

חשבת פעם לעזוב את הלימודים?
"זאת לא אפשרות מבחינתי. כל החיים דיברו איתי על זה שצריך ללמוד בשביל להתקדם, זאת המנטליות שגדלתי עליה. מעבר לזה, כבר בזבזתי כל כך הרבה זמן וכסף על זה, זה יהיה פשוט מטופש להפסיק ולזרוק את הכל לפח. יש אמנם גם אפשרות להקפיא את הלימודים לתקופה, אבל החובות כל כך גדולים שלא יספיק לי לעבוד עכשיו במשך שנה וזהו. אני אצטרך להמשיך לעבוד כל החיים ולעולם לא אצליח לחזור ללימודים. אז כבר עדיף לי לסיים אותם".

מתוך המצוקה וחוסר האונים בהם היא שרויה, ניסתה א' לחשוב על כל דרך אפשרית להחזיר את החובות, והרעיון של עבודה בזנות התחיל לחלחל לאט לאט לראשה. "קצת אחרי שאבא שלי נפטר המחשבה על עבודה בזנות התחילה לצוץ, וכל פעם שהדפתי אותה היא חזרה. בשלב מסוים לא ראיתי עוד ברירה אחרת - המשכורת לא מספיקה, החובות מצטברים, הכסף נגמר. מה עוד אני יכולה לעשות? אני רואה עד כמה עמוק הבור הזה, זו פשוט נהייתה תהום של חובות. עד היום לא אפשרתי לעצמי באמת לעשות את זה כי יש לי שכל בראש. אני יודעת שזאת אפשרות לא טובה, אבל זה כל פעם חוזר כי זה נשמע כמו מה שהכי יעזור. הרי גם אם אני אעזוב עכשיו את הלימודים ואלך לעבוד, כמה משכורת כבר תהיה לי? בייחוד לעומת כמה שאני באמת צריכה כדי להצליח להתגבר על החובות".

"אני יודעת שזאת אפשרות לא טובה, אבל זה כל פעם חוזר כי זה נשמע כמו מה שהכי יעזור"(צילום: GettyImages)

לפני כשבוע, הודיעה לה אמה שזהו, כל הכסף שעוד היה להן נגמר, ואין איך לשלם את שכר הדירה. א' לקחה הלוואה נוספת, בלית ברירה, והרגישה שהיא חייבת לשתף מישהו במה שהיא עוברת. היא פרסמה את הפוסט בקבוצה, ומיד הוצפה בעשרות תגובות תומכות, בהן הצעות רבות להעברת עזרה כלכלית מצד חברי הקבוצה, שאף פנו למנהליה וביקשו לפתוח עבורה קבוצת התרמה. מנהלי הקבוצה הרימו את הכפפה, ולאחר שאימתו את מצבה פתחו קבוצת פייבוקס, בה נאספו עד כה עשרות אלפי שקלים. בנוסף, יצרו קשר עם רו"ח ועו"ד אשר הסכימו לסייע לא' בהתנדבות.

ציפית שזה מה שיקרה כשהחלטת להעלות את הפוסט?
"ממש לא, ולא פרסמתי אותו במטרה לבקש עזרה, אפילו לא קרוב לזה. פשוט הייתי חייבת לפרוק. גם מהחברים הכי קרובים שלי לא העזתי אף פעם לבקש עזרה אז בטח שלא מאנשים זרים. זה היה ממש מפתיע ומרגש, אני עדיין לא מאמינה שזאת הייתה התגובה. אבל בהתחלה גם היה לי נורא לא נעים, כלומר - לא היה לי נעים להסכים לזה. כתבתי שאני ממש לא מתכוונת לקחת כסף מאף אחד והתעלמתי מכל ההצעות האלה, אבל אז מנהלי הקבוצה פנו אלי ואמרו לי שאנשים ממש מבקשים לעזור ושזאת יכולה להיות הזדמנות טובה עבורנו, אז חשבתי, התייעצתי עם אמא שלי, ובסוף אמרנו: טוב, אולי זאת באמת תהיה הזדמנות חד פעמית. מה יש לנו להפסיד".

עכשיו את יותר אופטימית?
"אני רוצה לומר שכן, אבל אני לא יודעת מתי כל זה אמור להיגמר. כמו שאמרתי, אני לא רגילה לבקש עזרה, אני לא רגילה לקבל אותה, האינסטינקט הראשוני שלי הוא לדחות אותה ולהתמודד בעצמי. אבל אני באמת מכירה תודה ענקית מכל הלב למנהלי הקבוצה ולכל האנשים שתרמו, הם ממש המושיעים שלנו, ומקווה שזה ייתן לי ולאמא מקפצה, שנוכל לצאת מזה. שנראה את האור בקצה המנהרה ושלא נגיע לשם יותר אף פעם".

לעזור למישהו זה לעזור לעצמכם - לתרומה בפייבוקס לחצו

  • זנות
  • נשים
  • סקס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully