בלי טובות: הרעבה מינית בנישואים תביא לסיום הקשר

כמטפל אני נחשף רבות לתיסכולים ואכזבות שמתקיימות במערכות נישואים.
הפעם אני מבקש להתייחס לתסכול ואכזבה שחוזרים לא מעט בשיחות הקליניקה, בשיחות אחד על אחד ולרוב עם גברים. אני מייד מסייג, זו לאו דווקא בעיה ששמורה רק למין הגברי - ובכל זאת, במאמר זה אציג זאת כך בעיקר כדי לשרת התנהלות והתנהגות של בני זוג שמביאה לתופעה המוכרת כהגדרה "הרעבה מינית ביחסים".

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

רעב מיני הוא מצב בו מישהו במערכת היחסים הזוגית, זקוק ליותר סקס, ליותר מגע פיזי, והשני לעומת זאת אינו מבין את הרצון או החשק ולפעמים אף מגיב בתמיהה "מה לכל הרוחות את\ה רוצה? כולה מדובר בסקס.... מה אתה עושה מזה עניין??? כפי שציינתי אני מוצא את עצמי לא פעם בשיחות עם גברים שמציגים תיסכול, מפח נפש ומרמור מול מצב בו הם מרגישים דחויים ואינם יכולים לממש את רצונם לקירבה באמצעות יחסי מין. זהו איננו מאמר שובינסטי, חשוב לציין, אבל הוא בהחלט מייצג תמונת מצב ריאלית ביחסי נשים וגברים.

מה שמייצר בעיקר את הפער הזה, הוא העובדה שסקס הוא לא "כולה סקס", וחוסר ההכרה של אחד מבני הזוג, כי הרצון לסקס מאפשר לקיים את ההרגשה שלך כרצוי, נאהב, ומחובר יותר. במצב בו נוצרים פערים שכאלה, נעלמת האינטימיות, אפילו לרמה שבני הזוג לא יושבים אחד לצד השני על הספה המשותפת. הם מפסיקים לצחוק יחד, לא מבלים יחד, מפסיקים להיות חברים, הם הופכים להיות שותפים לעניניי ומטלות הבית והמשפחה.

מצב זה מייצר עבור הזוגות סכנה, ואפילו מהווה פתח לגרושין. לרוב יש מי שיגדירו ברמת המקרו, כי לנשים יש ליבידו נמוך וצורך מופחת בקיום יחסי מין, אבל תרשו לי להפתיע אתכם, כי תשוקה מופחתת אצל גברים היא אחד הסודות השמורים והפחות מדוברים. עוד נקודה חשובה שחשובה כדי להפנים ולהבין את הסיטואציה של הרעבה מינית היא כי בפועל, האדם עם הרצון המופחת לסקס - הוא זה שמנהל את היחסים בנושא זה. לא בהכרח הדבר מתנהל כמניפולציה של מי מהם, אבל בן או בת הזוג שאינם זקוקים למין הם אלה שבסופו של יום קובעים את מה שיקרה או לא יקרה בינהם.

בואו לרגע נסתכל על התנהלות זוגית נורמטיבית ומקובלת פחות או יותר, מצב בו למשל ההחלטה על הבאת ילדים נעשית במשותף, ההחלטה כיצד לגדל אותם, החלטות על הניהול הפיננסי, והחלטות על ניהול הבית נלקחות יחד, אבל בתחום הסקס לרוב לא מתקיימות שיחות והסכמות.

כמטפל, אני מכיר זוגות שנשואים 20-30 שנה ומעולם לא שוחחו בינהם על סקס.
סוגיה נוספת אנומלית היא שבפועל בן או בת זוג אחד מחליט/ה שאין סקס, ובמקביל מצפה שבן הזוג יקבל את זה, יכיל את זה ויישאר מונוגמי ונאמן? סקס הוא הרי מקור לקשר, מקור לאהבה, מקור לחיבור ריגשי - לא בכדי הדבר מוגדר "יחסי מין" - אלו יחסים כמו שאר היחסים שאנו מנהלים - המין הוא פועל יוצא של אהבה, תשוקה וקירבה.

גבר אחד תאר את מצבו: מבחינתו בדרך שמתנהלים חייו המשותפים עם בת הזוג יש לו "חלון הזדמנויות" אחד ויחיד - בימי שישי בין השעות 22.00, ל-24.00. זו הסיטואציה היחידה שבה אישתו עשויה לרצות\להסכים ליחסי מין. הוא יודע מנסיונות עבר, כי בכל יום אחר ובשעה אחרת בשבוע, הוא לא יכול להטריד אותה בעניין.

כששאלתי את הגבר מהו מרגיש בסיטואציה זו, הוא סיפר לה שכשהיא נרדמת והוא נשאר ער במיטה הוא מרגיש מסורב, מושפל, ושואל את עצמו האם אישתו עדיין נמשכת אליו, האם היא עדיין אוהבת אותו, האם היא מרגישה אליו כפי שהוא מרגיש? מבחינתו, כשהוא שוכב לצידה הוא חווה את אחד המצבים הבודדים ביותר.

בתשובה לדברים ענתה לו אישתו, במבוכה ובהסכמה, כי היא מעולם לא חשבה על ההרגשה שהוא עובר וחווה והבטיחה לשנות את תפיסתה והתנהלותה ביחסים שבינהם. בפועל זו הייתה הפעם הראשונה שבני הזוג מצאו את עצמם משוחחים על הנושא ובפעם הראשונה שבת הזוג הבינה מה עובר על בן זוגה.

גברים טוענים כי בניסיונות שלהם ליזום סקס הם נענים ברוב המקרים בתרוצים וסיבות שמטרתן למנוע מהדבר להתקיים, ובכך הם מפתחים לאט לאט תחושה כי בת הזוג שלהם עושה להם "טובה" שזו כשלעצמה הרגשה נוראית. לפעמים ניסיון להגיע לאינטימיות על ידי הגבר נענה גם בניהול חשבונות זוגי כגון: "כל השבוע לא עזרת לי עם הילדים", "כל השבוע לא היה לי עם מי לדבר", "כל השבוע הגעת מאוחר הביתה". הבעל מגיב ברוגזה לדברים ומשם הדברים זורמים לכדי מריבה ומשם כל אפשרות לקשר וקירבה אינטימית התרחקה עוד.

מה שקרה בסיטואציה מוכרת זו הוא, שהגבר עם רצון לקירבה פגש את אישתו שהייתה מוצפת אכזבות שלא טופלו ואשר בגינן לא התקיימה בינהם שיחה נקודתית בנושא הקשר, שכאמור שאין לו בהכרח קשר ישיר למין. בסיטואציה שכזו, אם אחד מתנה את שיתוף הפעולה שלו/ה בכך שבן הזוג יכיר/ישנה את התנהגותו, כך שוב מידרדרת מערכת היחסים.

ברור שהגבר צריך להיות קשוב ולדעת להתגבר על הכעס, למצוא זמן לבלות עם בת הזוג שלו, להיות שם עבורה, להיות נוכח, מתוך הבנה כי במערכת יחסים מכילה, אמפטית, שמייצרת שותפות - ניתן גם להגיע ליחסי מין אוהבים ומהנים. אסור לבן\בת הזוג להגיע למקום יש שימוש ביחסי המין כמקל או גזר. בן/בת הזוג הנמנעים אסור שישתמשו במין ככלי או כנשק יום הדין, להבין שיש בכוחה של האינטימיות להביא לכדי שינוי לטובה בקשר ובאינטימיות, וכך גם לקדם ביתר נינוחות את השיחה הנדרשת כדי לפתור דברים, ולענות על כל הציפיות הלא ממומשות.

הנני יודע לומר בוודאות כי נשים רבות ציינו כי כשנעתרו לבקשת בן הזוג אף שהיו ללא חשק - וברגע שהיו "שם" חוו קירבה אינטימיות וסיפוק והעידו כי לעיתים התקיימו אז גם השיחות הטובות ביותר שהיו להם, שנוצרו מתוך הקירבה והאינטימיות. הרצון לכמיהה, רגש ואהבה גדול אצל מרבית בני האדם, אפילו מהרצון למזון ומחסה. בדיקות באמצעות מכשיר MRI הוכיחו כי אנשים שחוו גרושין ו/או דחייה, סבלו מסימפטומים דומים לאנשים שסבלו כאבים פיזיים.

גם אם אין כרגע חשק, כשבן\בת הזוג שלכם מבקש לשתף אתכם בחוויה שעבר, במאמר שקרא, בשיחה חשובה, זיכרו שדחייה זה כואב. אל תזלזלו בצרכים, באינטימיות, ובצורך של בן הזוג לקשר, בכל צורה שבה הוא רוצה להתבטא. סקס הוא אמצעי נפלא לחיבור עם מישהו שאוהבים, ולפעמים ההכרה בצורך של בן הזוג היא ההתעלות, ההבנה, האמפטיה של קשר בריא, מכיל ואוהב.

מתי וינברג הינו יועץ ומטפל זוגי ואישי