הגומיה אמרה את דברה וברוך שפטרנו מעונשו של זה

אנו בפתחו של יום החלטות נוסף, ושלוש הנשים הזוגיות שלנו נדרכות לקראת ההחלטה, שלושתן מספרות שהן מתלבטות אך בעצם חוששות להגיד שהן מפחדות מלהידחות בעצמן. כי הפעם, ברור שהבחירה האמיתית בידיהם של הגברים, ולא משנה מה הפורמט. ככה זה, גם נשים חזקות רוצות לפעמים יותר ממה שרוצים אותן. למעשה, זה קורה להן לעתים קרובות. אבל לפני שנגיע לשם, קצת וואטסו, פאסיב אגרסיב והרמת כוסית אחת חמוצה בלב.

אל יכולה להרגיש ישראלית שלמה, כי היא היחידה שהבינה איך לדפוק את המערכת. היא מזמן כבר ויתרה על הקונספט המטופש הזה של הדייטים, ונשארת בשביל לתפור סאבלט ונשנושים על חשבון ההפקה. מרגיש לי שאם "אהבה חדשה" הייתה מערכת צבאית, אל היא הג'ובניקית שאף אחד לא בטוח מה התפקיד שלה, אבל הת"ש שלה גם לא ממש מאפשר לתת לה אחד אמיתי. כדי שיהיה מה לרשום בפרוטוקול מוצאים לה משימות מזדמנות שגם אותן היא לא מבצעת, והפעם, כדי לדפוק נוכחות, הביאו אותה לפגוש את הפסיכולוגים, אפילו הם כבר לא מצליחים להסתיר את השעמום מבעד להנהון העייף. שוב היא מספרת שהתהליך האמיתי פה הוא שלה עם עצמה, ועם כל החיבה, לא בשביל זה התכנסנו. אז הבה נדלג מעל הסרט הצרפתי הנוגה הזה, ונגיע ישר לעניין.

דנה טוענת שהולך להיות לה קשה לקבל החלטה, אבל המחשבה הזו מפנה מהר את מקומה לבהייה בדור המניח תפילין, פטיש ע"ש יונה וולך שהתגלה כבר בפרק הקודם. למצלמה היא מוסרת שדור טוב, אולי אפילו טוב מדי, ולה יש ניסיון עם בד בויז, אבל כל זה סיפור כיסוי לאתגר האמיתי - היא רוצה אותו, ולא בטוחה כמה הוא אותה. הפער הזה מלמד אותי קצת למה התכוונו דור וגם עידן שלפניו, כשאמרו לה שהיא לא אמיתית, ועדיין, אני לא בטוחה שירדתי לסוף דעתם.

לי, כאמור, דנה עוברת כאותנטית יחסית לאישה שמצויה בכל רגע נתון בדייטים ראשונים, ולכן פתחתי סקר לעוקבי הטיקטוק שלי. כן, זה היה עכשיו פרסום עצמי אלגנטי כמעט כמו זה של ביי-מי הפרק. שאלתי את העוקבים האם לדעתם דנה אמיתית או לא, למה המשודכים שלה תופסים אותה כמזוייפת, ואם היא אכן כזו - למה הכוונה, ומה בדיוק היא מסתירה.

מסקירה כללית, כ-70% טענו שדנה היא מהממת וכולם אפסים, וקשה לאנשים לקבל אישה חזקה, אבל טוב, זה העוקבות שלי, רק תנו להן מודל של אישה חזקה עם ז'רגון מעולם הגייז. כ-20% טענו שגינוניה של דנה יונקים מן התרבות האמריקאית, מה שישראלים אמנם מתקשים לעכל - אבל זו אכן מי שהיא. העשרה אחוז הנותרים התחלקו בין הטוענים שהיא פייק לגמרי ומעמידה פנים שיש לה ביטחון עצמי בזמן שאין לה בכלל, ובין אנשים שאומרים שאם שני דייטים אמרו לה את זה, זה כנראה נכון.

ואני טוענת שביטחון עצמי הוא ערך דינאמי, נדנדה, עקומה יורדת ועולה וכן הלאה. אני גם תומכת במשנתה של ריהאנה, שאומרת שאם אין ביטחון עצמי עדיף לזייף אותו, ובעצם, כולנו מזייפים במידות שונות ובהתאם לסיטואציה. צריך רק לדעת לזייף טוב, וזה כבר נתון לוויכוח. באשר לדנה, כל מה שאוכל לתרום לדיון הוא שראיתי אותה השבוע במקרה, במועדון שהוא מאוד דנה, והיא הייתה מאוד דנה בתוכו. וגם יפה למות. מה אכפת לי מה זה פלסטיק, אפשר לחשוב שאנשים שאוהבים "יופי טבעי" גם אוהבים את החסרונות הכלולים בו.

בהתאם לדמותה, העקבית לגמרי, אם תשאלו אותי, יש לדנה כמובן קעקוע של הכיתוב "פמילי פירסט". אמנם לא שמענו על המשפחה שלה מילה אחת בתכנית הזאת, אבל אני יכולה להאמין שדנה של גיל 17 לגמרי האמינה בזה, ושאלה נשארו במעומעם הערכים שלה עד היום. היא מסתכלת על דור כמי שנועד להטעין את הקעקוע במשמעות חדשה, ויוצאת ממנה מה שהיא והמומחים מכנים "דנה אחרת": צחקקנית, ביישנית, נבוכה. ההיחשפות הזו שלה הייתה יכולה להיות מקסימה אם הייתה נענית בתגובה דומה מהצד השני, אבל דור לא עושה הרבה מלבד לנסות עליה פאנצ'ים.

בהגיעם לגשר המשאלות נוצרת דנה משאלה בלבה. היא לא תגלה לדור, אבל למדינה שלמה כן: "זיווג". שוקינג. על רקע הקסם הזה הם מתיישבים לפיקניק, פעילות שדנה, לתחושתי, לא הייתה קופצת עליה בשמחה עם כל גבר. היא בחורה של ישיבה על כיסא, ורצוי גבוה. "לחיי מה נשתה?", היא שואלת, שאלה שלרוב נענית בשאיפות חד-מילתיות ורצוי "אהבה".

תשובתו של דור: "לחיי תהליך, שכל אחד ידע להכיר את עצמו ולפתח את עצמו, במידה וזה ממשיך הלאה". עד סוף המשפט, דנה כבר עברה תהליך שלם וגם הכירה ופיתחה את עצמה מספיק כדי לשאול מדוע נשאר רווק זמן רב כל כך. ליתר דיוק, שש שנים, מספר השטן כפי שיודעת מריאנה. לתשובתו, כמובן, בזמן הזה הוא פיתח את עצמו.

אבל דנה יודעת שתהליכים פנימיים בני שש שנים הם פריווילגיה של חסרי שעון ביולוגי, וניגשת ישר לעניין: "מה זה להיות ביחד מבחינתך?". הוא לא יודע להגיד מה להגיד, אבל פולט הכל מבלי להתכוון. אסוציאציה ראשונה: "להכיל אחד את השנייה", ואחריה: "אתגר". שתיהן שליליות. רק אחר כך, מגיעה המילה "כיף", שגם היא מביעה בסופו של דבר פחד ממחוייבות יותר מאשר התלהבות לקראת קשר. דנה מודאגת, ובצדק.

לעת ערב, היא עושה את "השיחה". "אני לא כל כך סגורה על ההחלטה", היא מנסה קצת להלחיץ את דור, אבל דור לא מתבלבל. "את צריכה להיסגר", הוא חותך. "אני לא סגורה". "תיסגרי". טוב, אפשר שניה להיפרד ממך בלי פידבק? פוזת המפקד שלו מתחילה לעלות לי על העצבים, הוא מזכיר לי את השותפים הראשונים שהיו לי, הנצורים לנצח בזכרוני בתור "המג"ד והסמג"ד".

אלה אנשים שמחלקים הוראות גם בסיטואציה רגשית וטעונה, ובמיוחד בסיטואציה כזו, כדי להימנע בכל מחיר מלהיתפס בחולשתם. כזה היה עידן, וכזה מתגלה גם דור. שניהם יעמיסו עלייך "ביקורת בונה" לפני שיעניקו לך מחמאה אחת ראויה, ואחר כך גם יתלוננו שאת לא יודעת "להתמודד עם האמת", כאילו שיש להם איזושהי בעלות עליה.

דנה שולחת את דור לדרכו, אבל אז חוזרת בה - מסתבר שעשתה לו שיגועים, ולמרות הכל, היא משאירה. "אני רוצה אותך יותר עם רגש", היא מביימת, מחזירה לעצמה תחושה כוזבת של שליטה בסיטואציה, בזמן שדור בכלל מתאכזב שנאום הפרידה שלו הלך עכשיו לפח.

גם סרגיי רחוק מלהפגין התלהבות, אבל מריאנה משתוקקת לחלץ ממנו ולו רמז קלוש לעניין, גם אם זה יצריך לחץ פיזי מתון. היא מניחה על השולחן את מעמד ההחלטות הקרב, אבל לא נראה שזה מזיז לו משהו. "אני שחררתי את זה פשוט", מצהיר סרגיי. "הכל טוב", יורה מריאנה באותו פאסיב אגרסיב שמלווה אותה מתחילת הקשר שלהם, ונתקל פעם אחר פעם באדישות שרק מלבה אצלה את הדרמה. כדי להתחמק מדיון, סרגיי מציע כרגיל "לעשות משהו כיף", מניפולציה מתוחכמת בערך כמו לקרוא, "הנה, ציפור!", להצביע לשמים ולברוח.

"ים פיתויים, ים ים פיתויים, ים", מתאוננת מריאנה על חופי תל אביב, רומזנית כדרכה. המומחים טוענים שגם היא וגם סרגיי אינם חושפים את אשר על לבם, ולכאורה, זה נכון. היא פאסיב אגרסיב, הוא מיתמם, אבל אם יקשיבו בין השורות - שניהם מבינים בדיוק מה הצד השני אומר להם. זה בסך הכל מסר אחד, אחיד וברור פר אדם. התקליט השבור של מריאנה אומר, "אני בעניין שלך, תגיד שגם אתה", והתקליט השבור של סרגיי, אומר, "אני לא".

בהזדמנות רומנטית זו מריאנה מציפה שוב את סוגיית ת"א-ב"ש, מסלול של מקסימום שעה עם רכבת, אבל ארוך מדי ביחס למידת הרצון של סרגיי. גם השיחה הזו ארוכה לו מדי, שהרי מבחינתו תחלופה של יותר מארבע מילים ברצף היא אתגר אקסטרים למוח. "איך אנחנו אוהבים לחפור, זה משהו", הוא מסכם בחינניות יתרה את נבכי נפשה של מריאנה.

בשובם הביתה, ממשיכה מריאנה ללהג במריאנית, "בסדר, יש ימים יותר טובים פחות טובים". בשפת המקומיים: "ביאסת". סרגיי ממשיך לגרום לה לחשוב שזו רק היא המרוחקת, משיל מעצמו אחריות לאווירה השוררת ביניהם. לא ברור למה היא כל כך נדפקה עליו. הוא שתקן, מבאס, כבד. משעמם. עד כה, לפחות ממה שהוא עצמו מביא לקשר, אני לא מוצאת בו כלום מלבד הקסם שמריאנה הלבישה עליו בהתבסס על נשיקה בברזייה מלפני שני עשורים.

את השיחה שנפתחת מחדש אצל המומחים, הוא הודף שוב בטענה הסתומה, "אני לא רוצה לפגוע בה". מריאנה מתכווצת, אבל המומחים הם אלה שסוף סוף חושפים את השטיק: זו לא באמת דאגה למריאנה, זו דאגה לעצמו וסלילת דרך מילוט. בכל פעם שסרגיי אומר שאיננו רוצה לפגוע במריאנה - הוא פוגע בה יותר ויותר.

באופן כללי, הגיע הזמן למגר את "אני לא רוצה לפגוע בך" כליל מעל שיחות "יחסינו לאן". אם הצהרתם שאתם "לא רוצים לפגוע", סימן שזה בדיוק מה שאתם הולכים לעשות עכשיו. בעצם, הבקשה שלא לפגוע היא בקשה שכן לפגוע, רק לא להישפט על זה. אתם מפקיעים מהצד השני את זכותו להיפגע ולכעוס, וכך באופן פרדוקסלי, מרוב רצון לצאת בסדר - יצאתם הכי אנוכיים שאפשר. ובקיצור, אם אתם רוצים להיפרד, תיפרדו כבר. אכלתם את הראש. אבל סרגיי עדיין לא בשל להיפרד ממריאנה, כי הוא לא מסוגל לצאת הבד-גאי, וממשיך לשלוף תירוצים לסיבות חיצוניות בגללן הקשר הזה בלתי אפשרי.

"קשה כשלא סגורים עלייך", חולקת מריאנה בגילוי לב ראשוני. "מעליב". סרגיי ממשיך לשתוק, מה שמפיל את ההחלטה - להשאיר אותו לשלושה ימים נוספים. הוא עדיין מנוע מלהגיד את דעתו בעניין.

מיכאל כבר יומיים בסרטים של לחץ מהזוגיות. הוא ושני עברו את הפיק, וכמו שצפה, הוא מאבד עניין. יורד מ-100 ל-0. שני מבינה בדיוק מה עובר עליו ומחליטה לפנק אותו בטיפול וואטסו מים, פעילות שהיא אולי רק דרגת חנק זוגי אחת לפני חתונה. בדרך, היא מבקשת שיפתח את רגשותיו. גם מיכאל שולף את קלף ה"לא רוצה לפגוע בך", גם הוא מסתיר חוסר עניין תחת סבך מילים עצום. שני, שלא נופלת בחירטוטים האלה, מבקשת שיניח בצד את האחריות לבחירותיה - היא אחראית להן מספיק בעצמה - וידבר על עצמו.

מיכאל מתאר את עצמו כמלאך ושטן, שני צדדים שהאחד כנראה רוצה אהבה, והשני - לזיין בערימות, אורח חיים שלא נשקף אליו מפרקי אבות. הוא לא בטוח שיוכל לעשות את "הוויתורים הנדרשים", לדבריו, אבל לא נכנס לאי אילו ויתורים קונקרטיים, כי בשלב הזה זה לא באמת משנה - ירד לו. הוא לא יוותר בשבילה על כלום. שתיקה שוב נופלת עליו, ושני נותרת מבולבלת. אולי מהוואטסו יגיעו הפתרונים.

"הזמנתי מתנה בביי-מי" היא עונה לשאלה של אף אחד, שניה לפני שהמארחת הנבוכה מפרישה אותם ממנה לבריכת הטיפול. מיכאל וקעקועי הכוכבים הכעורים שלבטנו נעים על המים, אבל בניגוד לשני, שנישאת עליהם חופשיה כבת ים, מיכאל מרגיש שהידיים המטפלות שולטות בו, מחזיקות אותו בכוח. "פתאום הבנתי זוגיות זו לא הבעיה שלי", מאבחן את עצמו שרלוק בתדהמה, "אלא אני. הפחד שלי ממחוייבות".

הוא משתחרר מידיו המחייבות של המטפל, ומוציא את כל התסכול שלו על שני, שבסך הכל מנסה להתעניין מה עובר עליו. "מה קשה להבין? הסברתי לך פעמיים!", הוא נובח. אני מאמינה למיכאל שהוא באמת שונא וואטסו, אבל מעל הכל, הוא שונא זוגיות, ושני לצערה נכללת כרגע בשטח האש. שני יודעת את מה שאני הולכת להגיד עכשיו, ולכן, אני לא מוסרת את זה לה, אלא לכל מי שנקלעה למשבצת של שני אי פעם: זו באמת, באמת באמת, לא אשמתך. וזה חרא מצד בן אדם לגרום לך להרגיש אשמה במה שהוא יודע ששייך לו בלבד.

למצלמות מספר מיכאל שהוא נאבק בעצמו כדי לא להיפרד משני, בזמן ששני מתנחמת בזרועותיה של אל. "אני לא יכולה איתו, כל שניה הוא מתהפך", היא נאנחת. "הוא רוצה לראות שאת לא מוותרת עליו", מייעצת אל, גורו ומודל לחיקוי בתחום הזוגיות, שניה לפני שמיכאל הולך לוותר על שני כליל.

רגע ההחלטה מגיע, ומיכאל יושב בישיבת הברוגז המפורסמת שלו בזמן ששני מנסה לנהל שיח בוגר על העלבון שספגה. "את האישה הכי מדהימה שהכרתי בחיי", פותח מיכאל במילים המבשרות על בואו של "אבל". "ברגע שאני רואה רגש מבן אדם אני נסגר. היום אני במינוס 20. היום אני מבין שזה אני, זו בעיה שלי". "הממ", מהנהנת מולו שני כחוקרת מדעי ההתנהגות, מנסה להסתיר לשווא את המזלג שזה עתה ננעץ בחזה שלה והסתובב פעמיים.

שוב, בדומה לסרגיי, גם מיכאל "לא רוצה לפגוע", ולכן פוגע בה, קם והולך. "אני שמח שהכרתי אותך, אני בטוח שנשתמע בחוץ", שוגה מיכאל. "אתה כמו כל הגברים", היא חותכת בחדות. "רוצים להיות שם ולא להיות שם. אי אפשר". מייק דרופ. הפרידה הזו גורמת לי להעריך לגמרי מחדש את שני. היא ראתה הכל. היא ידעה הכל. הוא באמת ילד קטן, מבוהל, לא בשל לזוגיות. ומעל הכל - גומייתה של טינה אכן הצדיקה את האימה המיתית, כי הנה, היום הם יחד. האינטואיציות של שני היו שם, אבל הסביבה שכנעה אותה ללכת נגדן, ואולי גם הלב. מי מאיתנו לא חוותה את זה?

שני במשבר עכשיו, אבל המעט שנוכל להפיק ממנו הוא שיעור חיובי, כפי שלימד אותנו המסע לפולין. והשיעור החשוב ביותר שעלינו ללמוד מהסאגה הזו, הוא תמיד להקשיב למה שאנשים מעידים על עצמם. בדרך כלל, התשובה נמצאת שם. אפילו לא מתחת לאף, אלא ממש ממול. אם הוא מספר לך שיורד לו מהר כמו שעולה, תאמיני לו. יכול להיות שהוא ישתנה, קרוב לוודאי שלא. אין צורך להתאמץ לשווק אנשים טוב יותר ממה שהם משווקים את עצמם, או לייפות את מה שהם מתעקשים להציג באופן מכוער. חבל על הזמן שלך.

בפרק הבא: משדכים לאל מישהו שמפריע לו לא יהודיה, כי לא משקיעים במועמדים עבודת תחקיר; דנה ממשיכה לחפש רגש שאיננו; שני אומרת בוקר טוב למישהו; ומריאנה ממשיכה לדמיין מערכת יחסים. בהצלחה לכולן!