מאז שהיו שני גברים ומעלה בעולם הם הסתכלו זה על זה ואמרו לעצמם: אני רוצה את מה שיש לו - תמיד נדמה כי גברים מסוימים אוכלים את כל העוגה כשמדובר בנשים, כסף, ודומינטיות. למה חלק מהגברים מצליחים להשיג את מה שהם רוצים בעוד אחרים עמלים בלי סוף עבור תוצאות חיוורות? התשובה שהתרגלנו אליה היא שברי המזל האלה פשוט ניחנו בתכונות ייחודיות שהן מנת חלקם של מעטים, והם נקראים "זכרי אלפא".
ישנן הגדרות רבות ל"זכר אלפא", אך המונח הבסיסי אומר בפשטות: דומיננטיות. גברי אלפא מקבלים מה שהם רוצים כי הם יודעים לא לסגת, ונשים מגיבות לתכונה הזו במשיכה מינית חסרת מעצורים, בעוד גברים מגיבים בהערצה מהולה בקנאה, כי לפחות למתבונן מבחוץ, הכל בא להם בקלות.
אבל מה? מסתבר שכל התיאוריה הזאת לא רק מושאלת מעולם החי, אלא גם מבוססת על מחקרים שהופרכו מזמן:
מה זה בעצם זכר אלפא?
המונח "זכר אלפא" מקורו בחקר להקות זאבים, שבהן זכר האלפא הוא המנהיג הדומיננטי של הקבוצה. מונח זה אומץ מאוחר יותר על ידי התרבות הפופולרית כדי לתאר אדם דומיננטי, תוקפני ובטוח בעצמו, הנתפס כמנהיג הקבוצה החברתית שלו. המחקר של להקות הזאבים נערך לראשונה על ידי רודולף שנקל, מומחה להתנהגות בעלי חיים שוויצרי, בשנות ה-40. שנקל הבחין שזאבים יוצרים מבנים חברתיים היררכיים, כאשר זכר האלפא נמצא בראש ההיררכיה. זכר האלפא נתפס כזאב הדומיננטי שהוביל את הלהקה והיה אחראי על קבלת ההחלטות.
עם זאת, מחקר עדכני יותר הראה כי מודל זה פגום. להקות זאבים אינן היררכיות ואין זאב "אלפא". במקום זאת, זאבים יוצרים קשרים חברתיים מורכבים ועובדים יחד כצוות, וכשהם מוצאים את בני הזוג שלהם, הרבה פעמים הם פורשים ומקימים להקה חדשה, שבה, מן הסתם, הם ישלטו, כי השאר הם הגורים שלהם.
למרות זאת, המושג "זכר אלפא" המשיך לשמש בתרבות הפופולרית כדי לתאר סוג מסוים של גבר. אבל על פי סטריאוטיפים מגדריים מיושנים המצביעים על כך שגברים הם דומיננטיים ואגרסיביים באופן טבעי, בעוד שנשים הן פסיביות וכנועות. תפיסה זו אינה רק שקרית אלא גם מזיקה, שכן היא מחזקת תפקידים וסטריאוטיפים מגדריים מוטעים.
מאז ועד היום, המושג המוטעה הזה, שאפילו בטבע לא באמת קיים, מושאל באופן תמידי כדי לתאר גברים "של פעם" או גרוע יותר, הם מתארים ככה את עצמם, ועושים זאת תחת כל עץ רענן ובכל אתרי ההיכרויות.
לפי ההגדרה המוטעית הזאת העולם הגברי חולק לשניים, כשבגדול יש זכרי אלפא, ומתחתיהם את כל שאר הגברים, כשנהוג היה לחשוב שלזכרי "אלפא" יש להם גישה רבה יותר לכוח, לכסף ולסקס - דרך שליטה. אלפא מתוארים בדרך כלל כ"גברים האמיתיים". לעומת זכרי ה"בטא": הבחורים החלשים, בעלי המעמד הנמוך, שעושים הרבה פחות סקס, סועדים את רעבונם על השאריות שמשאירים להם גברי האלפא, או זוכים בנשים השוות רק אחרי שהן עושות את ההחלטה להתיישב עם "בחור נחמד".
לא רק שזה מפשט מאוד את הגבריות, ומזלזל מאוד במה שגבר יכול להיות, אלא שזה גם לגמרי מפספס את מה שבאמת מושך נשים, ויצר הטעיה שנשמכת כבר עשרות שנים, הטעיה שפוגעת בעיקר בגברים צעירים וגורמת להם לגדול מתוסבכים ונטולי ביטחון עצמי ללא סיבה, ולפעול בדרכים מוגדרות מראש שלא באמת עוזרות להשיג אף עבודה, לא באמת מושכות אף אישה, ובוודאי שלא עוזרות לקיים קשרים בריאים ומהנים.
האם נשים באמת אוהבות גברים דומיננטים?
למעשה כבר מזמן הוכח אפילו ש"דומיננטיות" היא לא תכונה מושכת בפני עצה עבור נשים שמחפשות פרטנר זוגי, וכי דומיננטיות יכולה ללבוש צורות רבות. הזכר הדומיננטי התובעני, האלים והמרוכז בעצמו, אינו נחשב אטרקטיבי עבור רוב הנשים, וכי רגישות ואסרטיביות אינן הפכים. מחקר נוסף מצביע על כך שהשילוב של אדיבות והחלטיות הוא האטרקטיבי ביותר עבור נשים. על פני שלושה מחקרים, לורי ג'נסן-קמפבל ועמיתיו מצאו שלא מדובר בדומיננטיות בלבד, אלא באינטראקציה של דומיננטיות והתנהגויות ותקשורות פרו-חברתיות, שנשים דיווחו עליהן כעל אטרקטיביות מינית. במילים אחרות, הדומיננטיות רק הגבירה את המשיכה המינית כאשר האדם כבר היה מדורג גבוה בגלל תכונות אחרות, שאינן "גבריות" בהכרח כלל וכלל.
ג'פרי סניידר ועמיתיו דיווחו שדומיננטיות לבדה מושכת נשים רק בהקשר של תחרויות של גברים על גברים. נגיד תחרויות הטלת רומח בהם אבירים הפילו זה את זה מסוסם יכולו לעבוד גם היום, אבל ניאלץ להסתפק בנינג'ה וכדורגל. בכל אופן, נשים לא חושבות שגברים שמשתמשים בדומיננטיות אגרסיבית (כוח או איום בכוח) מושכים. זה מצביע בעיקר על כך שהזכר עלול לכוון את תוקפנותו גם כלפיה. ההבחנה בין הגוונים השונים של הדומיננטיות, וכיצד הם מתקשרים עם טוב לב, אינה חשובה רק להבנת המשיכה המינית בקרב בני אדם. יש לה גם השלכות על התפתחות המעמד החברתי.
בעוד מסלול הדומיננטיות כרוך בהפחדות, איומים וכפייה, וניזון מיוהרה, התנהגויות אנטי-חברתיות, מערכות יחסים לא יציבות, רמות נמוכות של מצפוניות ורמות גבוהות של נוירוטיות ונרקיסיזם, מעמד חברתי גבוה באמת, קשור בהישגיות, ביטחון עצמי ותחושת ערך עצמי אמיתי שמאפשרת עבודת צוות ותחזוקה של בעלי ברית. מחקרים עדכניים הראו שאפילו בקרב גורילות, ניתן להשיג מעמד לא רק באמצעות גודל וחוזק, אלא באמצעות מיומנויות חברתיות וטיפוח של אחרים.
למרות שזה פשוט ומפתה לחשוב ככה, דומיננטיות היא לא "רעה" בעוד התנהגויות אחרות הן "טובות", אלא שהסטטוס תמיד ספציפי להקשר. למנכ"ל מפעל הפיס יש מעמד גבוה בחברה שלנו, אבל אם הוא היה נזרק לכלא סינג סינג, כנראה שהיה מוצא את עצמו בתחתית שרשרת המזון - כלומר, גבר יכול להיות "אלפא" בקבוצה אחת, ובתא בקבוצה אחרת.
לא אלפא ולא נעליים
ה"אלפא" הבסיסי שכל יתרונו הוא בכוח פיזי בהקשר של סביבה קשה ומסוכנת, הזכר הדומיננטי מוערך כי הוא יכול להשיג את מבוקשו על ידי איום או אילוץ, ולספק הגנה למי שייכנע וילך אחריו - במסגרת של סכנה הוא לא צריך להפעיל מיומנויות מעבר לכוח ולהפחדה. אבל מחוץ לחברה הברברי, כלומר, ברוב ההיסטוריה האנושית, האיש שולט הוא זה שיכול להצליח במגוון הרחב ביותר של נסיבות, באמצעות תכונות שונות ויכולת להתגמש ולתפעל כל סיטואציה בהתאם למה שהיא דורשת.
תכונות כמו כוח, מנהיגות, טוב לב ומוסר יכולות להתקיים באותו אדם, וקטגוריות של "אלפא" ו"בטא" רק מייצרות דיכוטומיה כוזבת. בעוד שדומיננטיות כמו שהיא נתפסת דרך המושג "אלפא", עשויה להיות יתרון במערך מצומצם של נסיבות ושיטה קצרת טווח להשיג מטרה מסוימת, היא חיסרון ברוב הנסיבות האחרות, וחיי המדף שלה קצרים מאד.
לסיכום - לא אלפא, לא בטא ולא נעליים - נשים בכלל אוהבות גברים עם ביטחון עצמי, כזה שנותן להם את החופש להשיג את מטרותיהם מבלי להזדקק לכוחנות משום סוג שהוא - הגבר האידיאלי בעיני נשים בעולם המערבי הוא גבר אדיב ונוח, שמסוגל לקיים יחסים שוויוניים ומאוזנים עם סביבתו, מבלי להזדקק למדדים יחסיים (מול גברים אחרים) כדי להרגיש תחושת ביטחון.
אז גברים שאוהבים לקרוא לעצמם "זכרי אלפא" אולי כדאי שיזכרו שאין באמת דבר כזה. ובמידה שיש למונח משמעות כלשהי, הוא מתאר רק את התנהגותם של זכרים במצב מצוקה - יצורים שבויים, נואשים, ובודדים.