מין גירלז: קילי ג'נר והיילי ביבר רעות, אבל ציפי שביט לוקחת

סלינה, קיילי, היילי וטיילור מלמדות אותנו שלפעמים גם ארבע כוכבות בסדר גודל בין לאומי לא מצליחות להתעלות על הסכסוך הכי קטן של אופירה אסייג; יום האישה בפתח, באמתחתו מראה קשה לנשות ישראל, וגרוע מזה - מופעי פרפורמנס; ורק ציפי שביט מספקת לנו אקשן ראוי בהתקלות מכונית עם מפגינים. הניחו שתי ידיים על ההגה, כבר מתחילות.

פרשיית סלינה גומז, קיילי ג'נר, היילי ביבר וטיילור סוויפט ודי כבר
השבוע נפל דבר בשמי האינסטגרם: סלינה גומז סדרה את הגבות שלה. זה כל מה שהבנתי ברגע הראשון, אולם חקרתי מספיק כדי להסביר לכן בדיוק את השתלשלות הסכסוך וגם להעביר על זה קורס באוניברסיטה. זה לא פשוט, כי הסכסוכים של היום הם קצת כמו שירי הפופ של היום - יותר מדי שמות ברשימת היוצרים ומעט מדי תוכן. ואני נשמעת זקנה כנראה כי ממרום גיל 30, אני באמת זקנה מדי להבין אותם.

נצורה במספרה: כך תיצרי את הלוק האיקוני של הגברת, בשעה בבית
כשיימאס לכם מטינדר: תתחילו להשתמש בו כדי להרוויח קצת כסף
כמעט שלא רואים אותו: המייק אפ החדש של אמה צ'מברליין
"יש לי 3 נשים, הן עובדות ואני מלך שזז מעט. כמו בשחמט"

אבל משהו הבנתי, בסופו של דבר, ומה שהבנתי הוא זה: גומז התבדחה על כך שסירקה יתר על המידה את גבותיה כלפי מעלה, סרטון שאליו על פי החשד הגיבה קיילי ג'נר בתמונת סטורי, כאשר בסמוך לגבותיה הכיתוב, בתרגום חופשי: "בטוח בטעות?". אין לי מושג איזו מן עקיצה זו, והאם כיוון סירוק הגבות נחשב כיום לקרקע פוריה לסכסוכים, אך לפרשנות הציבור מדובר בעקיצה.

גם היילי ביבר הייתה קשורה לזה איכשהו, ואז הצטרפה גם טיילור סוויפט, אני לא בטוחה למה - אולי היא מרגישה מוזר כשיש סכסוך שלא כולל אותה. בשורה התחתונה, הסברה הרווחת כעת היא כי קיילי ג'נר והיילי ביבר הן מלכות כיתה רעות שמתנכלות לסלינה גומז. הפשוטע, כצפוי, מסבירה את זה טוב יותר מכולם.

מאז הספיקו ביבר וג'נר להתנער מההאשמות ולבקש מהציבור להפסיק לחפש סיפורים איפה שאין, ולמען האמת, בין אם התכוונו מראש לגומז או שלא, הן צודקות; זה באמת סיפור מעפן. בטח מעפן מידי בשביל להרים את כל טיקטוק ואינסטגרם על הרגליים.

תגידו, לאן נעלמו הסכסוכים המתוקשרים של פעם? מה קרה לקניה ווסט חוטף לטיילור סוויפט פסלון, קייטי פרי חוטפת לטיילור סוויפט רקדנים וטיילור סוויפטר נגד טיילור סוויפט עצמה? אפילו היא לא הצליחה לתבל את הסכסוך הפוסט-מודרניסטי המטרחן הזה כמו שצריך. סלבריטאיות העולם, אני קוראת לכן להתעורר. בזמנים קשים, דרוש אסקפיזם ראוי, ונצטרך מכן קצת יותר מחצי הערה עוקצנית וספק לא-מכוונת בסטורי. העם רעב לביף.

יום האישה למטבח
בשבוע הבא יום האישה, וזהו מסורתית הזמן המושלם לפרסום סקרים שמזכירים לנו כמה מצבנו רע. השנה, על רקע הממשלה האולטרה-גברית שקיבלנו, ללא מנכ"לית משרד אחת, הקריאה בהם מדכאת אף יותר. והפעם, ממחקר של מרכז טאוב עולה כי הפערים הכלכליים בישראל בין גברים לנשים כמעט ולא צומצמו בעשור האחרון. 60% מהפער נובע מהיקף העבודה, 22% בגלל סוג המקצוע, והשאר, כנראה, כי את אישה. מותר גם לשאול, בחזקת הביצה והתרנגולת, מהי הסיבה לכך שמקצועות בהם בוחרות נשים מתוקצבים פחות. לא, אין לזה קשר לביקוש.

לפי נתונים שפרסמו ניל"י גולדפיין ועו"ד גייל שורש, 62% מעובדי שירות המדינה הן נשים, המשתכרות רק כ-84% משכר הגברים. שיעורן בדרגות הבכירות צונח אל מתחת ל-20%. שלוש נשים חברות בפורום מטכ"ל (כ-9%), למרות שנשים הן כ- 30% מכלל המשרתים בצה"ל וכ-40% מהקצונה הזוטרה. וזה רק על קצה המזלג.

על פי סקר של ויצו, אמהות רבות כורעות תחת נטל יוקר המחייה, מתקשות לחזור לשוק התעסוקה, סובלות מ"קנס אמהות" וסובלות ממחסור בחינוך איכותי לילדיהן עד גיל 3. כ-60% מהן מדווחות על צורך בסנכרון בין מערכות החינוך לעבודה, וכ-31% דיווחו שהן זקוקות לסיוע בשמירה על הילדים בעת ימי חופשה או מחלה. מהנתונים האלה אני שומעת בדידות, שחיקה ומצוקה, שהם אולי גם מנת חלקו של האדם בחיים בכלל. עם זאת, אדם של חזון אנוכי, והייתי רוצה לחשוב שלפחות חלקנו עדיין מדמיינות אפשרות של חיי רווחה (יחסית) וסיפוק (יחסי), בהם אמהות היא חוויה ממלאת ולא מרוקנת, ואינך נחשבת לפחות אמא אם חשובים לך גם צרכייך שלך.

אמנות ונמות
הזמנים הם זמני מחאות בתל אביב, ואתן יודעות מה זה אומר, נכון מאוד - מייצגים. מייצגים, מייצגים בכל פינה, כפטריות אחרי השתן. וזה בסדר, הרי אי אפשר לצפות מכל כך הרבה אמני פרינג' להתאסף יחד ולא לקשור לפחות אדם אחד לסלע כאמירה פוליטית. נכון, אין הרבה דברים שנואים יותר מפרפורמנס - הלא היא כל אמנות במה שאיננה תקשורתית מספיק כדי להיכנס תחת קטגוריה אחרת - אבל אפשר לחיות לצדה, זאת בשונה מדיקטטורה.

על כן, בכל פעם שנתקלתי בסבך אמנים מתפלש ברשת דייגים, בין אם זה בבלפור או בכיכר הבימה, נשכתי שפתיים בלא אומר. אולם יש משהו שצריך להגיד: מספר היצירות שמתעללות בנשים על מנת להזהיר מפני התעללות בנשים, עלה מעל לכל שיעור. זה התחיל ממייצג "סיפורה של שפחה", שהשקטתי את אי נוחותי למולו על מנת לתמוך במסר, והמשיך לשלטים כמו "נשים לשם" ו"אין כניסה לנשים", שהוצבו בתל אביב סתם כך מבלי להסביר את עצמם, בתוספת שלושה גברים מחופשים למאבטחים שמנעו בגופם את תנועתם של נשים.

אמנות אמיתית לא צריכה להסביר את עצמה, אבל זאת כן. למעשה, גם אם היו מסבירים לי במקום כי מדובר באמנות, אפשרי שמרפקי עדיין היה מוצא דרכו אל אחד מסנטרי המציגים. המציאות אכן קשה, אכן מפחידה. מה שלא חסר לי בתוכה, אלה גברים פרפורמרים שידגימו לי מעכשיו כיצד יראו החיים מדירי הנשים שמחכים לי מעבר לפינה. אני מפחדת מספיק לבד, תודה שהסגברת.

ציפי שביט מהירה ועצבנית
בצל רוח הנכאים השורה על אומתנו, הנה גם בשורות טובות: מפגינים האשימו את ציפי שביט בניסיון דריסה. בבירור מקרה בלתי נעים לכל המעורבים, אבל גם רעיון מעולה לסרט. לא? תקשיבו, תקשיבו: כשהיא נושקת לגיל 80, ציפי קריפי (שביט בתפקיד עצמה), כוכבת ילדים האהובה מוצאת את עצמה לקראת קאמבק ענק, בזכות כוח הרשת החברתית. אך בעוד היא עושה דרכה להשקת מופע הילדים החדש שלה, ציפי מסתבכת בחשד לניסיון-דריסה כאשר מפגינה זועמת בתל אביב חוסמת את רכבה. עכשיו, כאשר הקאמבק שלה עומד בפני סכנה, מציע לה חנן הרגזן לחבור לשיתוף פעולה מבטיח בתנאי שתעזור לו לנקות כתם עבר הרובץ עליו מאז השנים ההוללות בהן נגע בילדות פסטיגל. טוב, זה נהיה לא כיף, סליחה. חוץ מזה, נשמע שציפי האמיתית לקחה קשה את האירוע. ציפי, אוהבות אותך. אני לא מאמינה שניסית לדרוס אף אחד. רק אומר שאם יש בת שבעים וחמש שאני יכולה לדמיין מתחרעת על ההגה, זו את. בקטע טוב!