דוש תל אביבי מצוי או גוזל רגיש וחסר ביטחון? תעלומה ושמה ניר

ברוכים הבאים לפרק בסימן המילה המאוסה ביותר בעולם ההתפתחות האישית או בשמו השני - הריאליטי הישראלי: "תהליך". דור לא עובר תהליך עם שקד, נויה לא שמה לב שהיא עוברת תהליך עם משה, רן כמעט מצליח להכניס את דניאל לתהליך ואפילו אני עברתי תהליך בפרק הזה, הפעם עם ניר.

נויה ומשה
מאז שמשה הגיע, הוא קיבל מנויה לא מעט מחמאות. היא עפה על הפרחים שהוא קנה לה ועל זה שבניגוד לדורות הקודמים, הוא איש של מעשים ולא של דיבורים, ומחלקת לו "חמוד" כמעט באותה הכמות שהמילה הזאת יוצאת מהפה שלי בשיחות משמימות על ילדים של חברים.

אבל הבוקר קרה משהו אחר. זה קצת לא ברור מהאופן שבו בחרו לערוך את הסיטואציה, אבל משהו שמשה אמר גרם לנויה להוציא מהפה שלה את המילים "חיים שלי", ולא סתם אלא עם כוונה, בטון לא מונוטוני, עם חיוך גדול. הייתי ממש צריכה להחזיר את הפרק אחורה ולצפות ברגע הזה שוב כדי להבין שזאת הפעם הראשונה מתחילת התוכנית שאני שומעת מנויה ביטוי חיבה שלא נשמע כמו הערכה פדגוגית.

רחמים: 5 דברים שאנחנו חייבות להפסיק לעשות לואגינה שלנו
לא צריכות ויאגרה נשית: המהלכים שיגרמו לה לא לצאת מהמיטה
ממדונה ועד בלאק צ'יינה, כולן חוזרות לאחור: #המסת שפתיים

בכלל, יש משהו במשה שעושה לנויה ממש טוב. היא פתאום רכה יותר, אנושית יותר, לא קרה ורובוטית. עד עכשיו, גם כשהיא הייתה מצחיקה, זה תמיד היה ממקום מרוחק ושומר על עצמו. אבל כשהם מגיעים לבאר שבע, לפגוש את קבוצת הכדורגל בפרויקט שבו הוא מתנדב, היא כבר לגמרי משוחררת. ולראות את משה שם, על הצדדים הכי יפים שלו - לגמרי כובש אותה.

הנינוחות שלה מולו מאפשרת לה להסביר בפעם הראשונה למה היא כל כך צריכה להיות בשליטה בכל מה שקשור לאוכל. תחשבו כמה ההתחלה שלה ושל דור הראשון הייתה יכולה להיות חלקה יותר אם גם לו היא הייתה פשוט אומרת את זה, במקום להתווכח על כמה הרוטב צריך להיות חלק.

התהליך שהיא עוברת מול משה מקסים, אבל אני לא בטוחה שהיא מספיק מודעת אליו או מעריכה אותו. אני מנחשת שרוב הפרטנרים הזוגיים או הדייטים שהיו לה עד כה הם גברים תל אביביים מלאי ציניות, פוזה ותסביכים, כלומר מאוד שונים ממשה, ואני חוששת שבסופו של דבר, יהיה לה קשה להתרחק כל כך מהטיפוס שאליו היא רגילה. בנוסף, היא גם זקוקה לגבר שיאתגר אותה, וכרגע מרגיש לי שהדו שיח שלהם מתנהל בשני מישורים שונים. אולי זה בגלל שהוא עדיין נבוך מולה, אבל כך או כך קשה לי לראות את זה מתקדם כשגם בסופו של יום כל כך מקרב ביניהם, כל מה שיש לה לומר ליובל זה שהיא "מתה לדבר עם דור". היא יכולה להגיד עד מחר שעם שקד דור פורח ושהיא מקווה שהוא לא רוצה לחזור. בסוף היום, מי שאת הכי רוצה לספר לו מה עבר עלייך - הוא הבנאדם שאיתו את רוצה להיות.

דניאל ורן
כל כך מעט קרה עם השניים האלה בפרק הזה, שאפילו הקוסמטיקאיות קיבלו יותר זמן מסך. דניאל עוד לא התאוששה מהאכזבה של סיום הקשר עם שאולי, והבחירה שלה ברן נראתה מלכתחילה כמו בחירה ברע במיעוטו ולא במישהו שבאמת מלהיב אותה. זה חבל, כי הוא נראה מותק של בחור ולעומת הכלום ושום דבר שקרה ביניהם, בינו לבין עצמו דווקא היה הספק מופלא: כתיבת דפי בוקר, קריאת ספר שלם, בישול צהריים, הקלטת פודקאסט - לעומת שאולי שטיפס על הקירות, היכולת של רן להעסיק את עצמו ככה ראויה להערכה.

דבר נוסף שראוי להערכה הוא הניסיון שלו לגרום לדניאל להיפתח באמצעות השתתפות בפודקאסט שלו. אחרי כמה קלישאות שלא אומרות כלום על שום דבר, הוא הצליח להוציא מדניאל וידוי אמיתי על הפער בין כמה שהיא רוצה אהבה לבין מה שהיא עושה בשביל להשיג את זה בפועל. זה קצת עצוב לי שהיא מאשימה את עצמה בזה שהיא לא עושה מספיק, כי אני בטוחה שהיא עושה. בדרכה שלה, עם האופי המסוים שלה וכן, גם עם המחסומים שלה.

הבעיה היא שכשאת אישה מעל גיל מסוים, ובטח אם את גם לא הכי זורמת וקלילה, מיד מאשימים אותך שאת בררנית מדי. וגם אם את יודעת שכל מי שנברר החוצה הגיע לשם מסיבה טובה, את קצת מתחילה להאמין בזה בעצמך.

דניאל נמצאת עכשיו אחרי שני קשרים שלא צלחו, מלאה באכזבה ובחשש שגם התוכנית הזאת, שאליה היא הגיעה כדי להצליח במה שלא עבד לה במציאות - לא תעזור. האמת היא שכל מה שהיא צריכה זה רגע עם עצמה כדי לחזור למשחק, ומישהו שבאמת ילהיב אותה. לצערי, זה לא יקרה עם רן, ואפילו העצה הלא רעה של דור, להישאר בקלילות ובפאן כי זה מה שחסר לה, לא תעזור.

דור ושקד
כבר כמה פרקים דור מדבר על כל מיני צדדים אפלים שלכאורה יש לו. קודם זה היה "אני תמיד חושף בתחילת קשר את הצדדים האפלים שלי" והיום הוא מצהיר שהבית הוא הצד האפל שלו. נשמה, 15 קעקועים ודירה קטנה ומבולגנת זה לא צדדים אפלים, זה לגור בתל אביב. והצורך להגיד כמה אתה מורכב ואפל הוא הטרנד הכי עתיק בעיר. לפחות זה מסביר מה השאיר אותך עם נויה. שם באמת היה משהו אפל.

אבל עם שקד הכל הפי הפי ג'וי ג'וי, אם ככה אפשר לקרוא לדינמיקה של שני מילואימניקים/ בנים מתבגרים, ומשהו חסר לו. האופל, כמובן. שלו הוא קורא רגש, או תהליך. איך שאני רואה את זה, ולמרות שהיא מצהירה אחרת, גם אצל שקד אין רגש. אולי היא מכסה עליו באיזו סחבקיות מוגזמת בגלל שהיא כל כך נפגעה בעבר, אבל התגובה שלה לזה שהוא לא ממש רואה את הדברים כמוה נראתה לי קצת מנותקת מדי. חוץ מזה, כשהדברים שאת אומרת על הגבר החדש בחייך מסתכמים ב"אני מרגישה שאני מכירה אותך", "דמיינתי איך אני אוכל לעבוד מהבית" ו-"הוא לוקח דברים ברצינות ועד הסוף" - אני מצטערת, אני לא רואה פה התלהבות. כנראה שהטיפ של קוסמטיקאית ב' - לעשות כל הזמן צחוקים - לא תמיד עובד.

יובל וניר
כבר כמה פרקים אני מתלוננת על המסרים הכפולים שניר שולח, על זה שהוא לא באמת מעוניין וכמו שיובל אומרת - מכין את הקרקע לפרידה. גם בתחילת הפרק הזה הוא הביא לי עצבים, כשמצד אחד הוא אומר כמה לא טוב לו, ומצד שני מבקש ממנה להחליט מה עושים. היא אמרה לך מה היא רוצה שיקרה, מה עוד אתה רוצה? שהיא זו שתחתוך כדי לעשות לך חיים יותר קלים?

זה רק נהיה יותר גרוע כשהוא אמר לה, המסכן, שהוא לא יכול יותר לקום לבקרים קרירים כאלה, כי זה שובר אותו. אני מכירה מאוד טוב את הגברים האלה שמרגישים בנוח להגיד לך הכל, ומופתעים אחר כך מזה שמצב הרוח שלך מושפע מזה.

כשיובל הגיעה לד"ר מוניקה כבר ממש התעצבנתי, כי בפעם הקודמת שמוניקה אמרה לה, במילים עדינות, שהבעיה היא רק אצלה, יובל הקשיבה לה והתגברה על הפחד שלה מדחייה, הראתה לניר שהיא בעניין, וקיבלה בתמורה ברקס נוסף. אבל למרות זאת, היא מתעלה על עצמה וגם הפעם בוחרת להקשיב לדוקטור ולהכיל את הקושי שלו.

ואז, הפלא ופלא, משהו קורה. קודם כל, האווירה משתנה לחלוטין. פתאום הוא מדבר על הרגע שבו הם נפגשו, רוצה לדעת מה היא חשבה עליו, שואל אותה אם הוא עושה לה חיים קשים (התשובה היא כן) ואם הוא פוץ (לגמרי כן). עד כה הוא הביע בעיקר פחד שהוא זה שהסיפור לא יתאים לו, ועכשיו הוא פתאום מעיז להראות שיש לו חששות שגם לה זה לא יתאים. בפעם הראשונה אני מצליחה לראות בו כנות ופגיעות, ואפשרות שבאמת יש שם פוטנציאל למשהו אמיתי.

יכול להיות שהפחד של יובל מדחייה נוספת פשוט מנע ממנה לראות שמה שהוא צריך זה בדיוק מה שהיא מבקשת - הכלה ותחושת ביטחון? לנו, כנשים, הרבה יותר קל לדרוש את הביטחון הזה מהצד השני, וגם כשאנחנו מתרחקות ומסתגרות, לנו זה ברור שזה בגלל שאנחנו כל כך רוצות, אבל מי שנמצא מולנו מפרש את ההתרחקות שלנו מתוך הפחדים של עצמו. זה אמנם עוד צריך לעמוד במבחן הזמן, או בקצב ההתהפכויות של ניר - במבחן הפרק הבא - אבל יכול להיות שניר הוא בעצם גוזל קטן ורגיש ולא דוש תל אביבי מצוי? וואו, איזה תהליך.