זה היה לא לעניין, אבל זה היה כל כך לא לעניין שזה מצחיק

שבוע רגיש ומורכב במיוחד מסתיים היום, שבוע שבו גילינו שנשים יכולות לקטוף תארים וגם להמציא לעצמן כאלה, להיות ממלכתיות מצד אחד וחסרות טאקט מצד שני, אבל לא לחייך, חלילה, תוך כדי. עוד הבנו השבוע שגם ילדות בנות 9 סובלות מהיסטריה נשית ושאפשר לקלל מישהי כי היא לא עשתה איתך סלפי אבל אם היא מקללת זאת בושה וחרפה. חדשות הנשות - זמן הסיכומים.

תנסו פעם את הפורפליי הזה - אלה הסדרות שמחרמנות נשים
מסתבר שיש דבר יותר גרוע מ"גוסטינג" - תכירו את ה"זומבינג"
ביי ביי קרדשיאן: הבת של ליונל ריצ'י מתפוצצת על כל האינטרנט

תשמעו, לא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין שכל מי שעמד בבית העלמין הזה, ביום הזה וברגע הספציפי הזה, היה פקעת של רגשות ועצבים. אם עצם המעמד לא מספיק, אני אזכיר שאנחנו מדברים על בית העלמין בבאר שבע, שאליו היה אמור להגיע איתמר בן גביר, שם שבהלך הרוח הנוכחי במדינה רק האזכור שלו יכול להבעיר גם את האירוע הכי שמח.

תוסיפו ללהבה המתגברת הזאת קיסם נוסף בדמות אשת תקשורת שכבר מה זה עלה לה מזה שקוראים לה שמאלנית, אבל כנראה סופגת את זה בכל מקום שהיא פונה אליו ועוד יותר בחודשים האחרונים, וקיבלתם חומר נפץ שאצבע מאוד לא יציבה מונחת על מנגנון ההצתה שלו.

עכשיו, תראו. בכל שנה שואלים מה הדבר הכי ישראלי ואיכשהו התשובה היא אף פעם לא "רגישות" או "איפוק". מה שקרה שם, בין הקברים, לעומת זאת, הוא התגלמות הישראליות. כי כשמצליח קראה למכר שלה לעבור את המחסום ולהצטרף אליה - דבר שכל ישראלי מצוי היה עושה - היא קיבלה את ה-משפט הכי ישראלי שיש: "למה מי היא בכלל". כי יותר משכואב לנו השכול, כואב לנו שאנשים מפורסמים מרשים לעצמם להתנהג כמו סתם בנאדם.

לרינה עף הפיוז באותו רגע, היא התנפלה על הבנאדם שאמר את המשפט והוא החזיר לה בקללות, והכל הפך לעימות מאוד לא נעים לצפייה. זה ברור שהיא התפוצצה הרבה מעבר למה שהיה ראוי שיקרה, אבל עם כל הסיבות שציינתי לעיל, אפשר להבין למה. לי אישית נשבר הלב מלראות איך למרות שהיא מנסה להישאר לוחמנית, הקול שלה רועד אחרי שכינו אותה "זונה". זה ברור שהיא נמצאת בסערת רגשות מאוד גדולה, ואני בטוחה שכך גם האדם שאיתו היא התעמתה. ובכלל, מי שמשתמש בסיטואציה הזאת בשביל האג'נדה הפוליטית שלו ולא רואה מולו פשוט בני אדם שנמצאים ברגע מאוד לא קל ומתנהגים בצורה שיתחרטו עליה דקה אחר כך - הוא כנראה אדם שהצורך שלו להיות צודק גובר על היכולת שלו לגלות טיפת חמלה. יה, מצאתי את התשובה ל"מה הדבר הכי ישראלי" של השנה הבאה.

אבל בעוד שעל אישה שמקללת שמענו בכל פלטפורמת אקטואליה אפשרית, נשים שחטפו קללות ביום העצמאות הזה עשו קצת פחות רעש. אני לא מדברת על מירי מסיקה, שקיבלה צעקות מהקהל בנהריה בגלל דעותיה הפוליטיות, כי להיכנס באמנים על דעות פוליטיות זה כבר לא חדשות.

אבל מסתבר שבעיני כמה אנשים בבאר יעקב, זה לגיטימי לקלל את אנה זק בגלל שהיא לא עצרה לעשות סלפי עם ראש העיר לפני ההופעה. לפי הדיווח, גם היא חטפה את הכינוי "זונה", ואתם יודעים איזה משפט נוסף בטח היה שם, רמז: הוא המשפט הכי ישראלי, מהאייטם שלמעלה. כי שוב, בישראל, להיות מקצועית, לא לגרום לקהל שלך לחכות ולא להתעכב להופעה הבאה, זה לא חשוב כמו להוכיח שאת לא סנובית, שלא עלה לך. "מה הדבר הכי ישראלי", תשובה מס. 2: לחשוב שכל מפורסם עובד אצלך.

אם מסתכלים על נורת' ווסט, הילדה הכי סאסי בהוליווד, מבינים למה בישראל כולם מתנהגים כאילו המפורסמים חייבים להם משהו. כי אף אחד מהם לא מעיז לפתוח את הפה כמו הילדה בת ה-9 הזאת, שכמעט בכל מפגש עם הפפראצי דואגת להבהיר בדיוק מה היא חושבת עליהם. כבר מגיל שנתיים היא צועקת על הפפראצי וגם השבוע, כשהם חיכו מחוץ למשחק הכדורסל שלה, היא לא נשארה אדישה.

"אתם מנסים לעוור אותי?", היא אמרה, ואז שפכה על הפנים שלה מים מבקבוק שהחזיקה ואמרה שוב: "אתם הולכים להפוך ילדה לעיוורת". אם מסתכלים על הסרטון ומקשיבים לטון שלה, אפשר לראות שהילדה - ששוב, היא בת 9, כן? - רגועה לגמרי ומתייחסת לכל המצב בציניות ואפילו בבוז קל. כנראה שאת התקשורת זה לא ממש משמח כי משום מה החליטו לנפח את הדחקה הקטנה הזאת שלה ולתאר אותה כלא פחות מ"בכי דרמטי והיסטריה מטורפת". מה.

אני מבינה שזה תמיד היה נורא קל להאשים נשים בהיסטריה במקום להתייחס אליהם כאל, ובכן, בני אדם עם דעות ורגשות, אבל יש תיעוד, אנשים. אתם לא שמים לב שההיסטריה שאתם מתארים ממש לא קשורה למציאות? הילדה הזאת, שלמזלה יש לה כנראה חתיכת אופי, לא בחרה את החיים האלה וכנראה שלמרות ההורים שלה, היא עדיין איכשהו מחוברת לקרקע ויכולה להסתכל בגיחוך על כל הסיטואציה. להציג אותה כדרמטית והיסטרית שעוברת התמוטטות עצבים זה לא רק להפוך אותה למשוגעת, זה גם לקחת ממנה את החדות והחוצפה שלה.

מצד שני, מה אפשר לצפות כשבאותה נשימה מתארים בידיעות האלה שאבא שלה, קניה ווסט, הגיע למשחק הכדורסל הזה עם לוק חדש ומדאיג במיוחד. הלכתי לבדוק מה זה הלוק הזה. התשובה היא: זקן. אם זה לוק מדאיג במיוחד, למי אכפת מקניה. שמישהו יציל את תל אביב!

ביום הזיכרון פרסם ערן סוויסה סטורי של מאיה בוסקילה, בו היא מדגמנת, כמו כל "יוצרת תוכן" ברשת, את הלוק שהיא לובשת להופעה. אלא שהפעם זאת הייתה הופעה בטקס יום הזיכרון, ומופע הדוגמנות של מאיה בחליפת חמישה חלקים, בוצע על רקע הקראת שמות הנופלים. יד על המותן והעברת משקל לרגל ימין בשם הנופל הראשון, מתיחה של הבלייזר עם ציון שמות ההורים, עיניים מצועפות ומגע קל בשיער בשם הנופל השני.

במקום להסתפק בהתנצלות על חוסר הטאקט שלה, בוסקילה החליטה לעשות לעצמה עוד יותר נזק ויצאה במתקפה נגד סוויסה, על זה שהעז לפרסם את הסטורי שלדבריה, היא הורידה תוך שתי דקות. אחרי שטענה שהיא ממש על הפנים בטכנולוגיה, הבהירה שהיא כמובן לא חייכה (חלילה!) תוך כדי הדוגמנות, וציינה שוב ושוב כמה כולם יודעים שהיא ציונית ("אוהבת את מדינת ישראל ואת החיילים ואת הכל" - שמישהו יכניס אותה כבר למערך ההסברה במקום נועה תשבי), היא שטחה כנגד סוויסה מגוון טענות:

"להעלות דבר כזה ביום הזיכרון", "במקום לפרסם דברים נאותים", "רק בשביל עוד לייקים וצפיות", "ראיתי את זה ואמרתי לעצמי: כמה בנאדם יכול להיות הזוי". את צודקת. זה בדיוק מה שאנחנו (וסוויסה) חושבים.

אל פסגת חידון התנ"ך העולמי הגיעו השנה שתי נשים - אמונה כהן הזוכה וסגניתה נטע לקס, שתיהן תלמידות כיתה י"א. זכייה של שתי נשים במקום הראשון והשני בחידון התנ"ך העולמי לא קרתה כבר 17 שנה, וגם אז זה היה כשאת המקום השני חולקים גבר ואישה. רק לפני 25 שנה הייתה זכייה דומה של שתי נשים בשני המקומות הראשונים. בכלל, היה השנה רוב נשי מרשים בין המשתתפים בחידון, אולי בשנה הבאה נתקרב לשוויון מגדרי בחבר השופטים.

אני לא מבינה למה באים בטענות לגילה גמליאל. סליחה, אחרי שכל כך הרבה שנים אתם מנפחים את המוח עם Fake it until you make it, תזמן לעצמך דברים, מחשבה יוצרת מציאות, באה אישה שסופסוף הופכת תאוריות רוחניות למעשים!

אז היא חתמה בספר האורחים של יד ושם "גילה גמליאל, שרת הביטחון". מה כבר קרה? היא בסך הכל עושה מניפסטינג. ואגב, היא ממשיכה לעשות את זה כשמהלשכה שלה מוסרים שזאת בסך הכל "טעות סופר". אני יודעת שהיום כל מי שכותב שורה מנוקדת מצהיר על עצמו שהוא משורר אבל די, היא כולה כתבה כמה מילים בספר אורחים, לא צריך לצאת מגדרכם.

אני מודה שבפעם הראשונה ששמעתי שאופק ראשון עומדת להדליק משואה, חשבתי לעצמי: זהו? נגמרו כל האנשים הראויים שעוד רגע כבר לא תהיה הזדמנות להביע הערכה לפועלם? מה דחוף לתת לילדה בת 17 להדליק משואה? אבל כמו שאוהבים להגיד בטקסים האלה, מדליקי המשואות מייצגים "פסיפס אנושי של החברה הישראלית", ואם יש חלק שחוזר על עצמו בפסיפס הזה זו ללא ספק הבריונות.

כשאני הייתי בכיתה ז', גיליתי יום אחד שכבר חודשים יש מסיבות כיתה בכל יום שישי, ואותי לא מזמינים. לא עשו עליי חרם ממש, כי היו צריכים אותי בשביל להעתיק שיעורים, אבל הייתי הילדה החנונית שאף אחד לא רוצה להיות חבר שלה. אם הילדה הזאת שהייתי, שבמראה הייתה די דומה לאופק, הייתה רואה מי היא גדלה להיות - יפהפייה, רהוטה, מלאת ביטחון ומקבלת כל כך הרבה אהבה וכבוד, אולי הייתי פחות מאשימה את עצמי. אם ילדים שנמצאים היום בגהינום הזה רואים אותה, זה יכול לתת להם מספיק תקווה בשביל להציל חיים. הלוואי.