לוריין מי? שוודיה ממש לא הולכת לזכות באירוויזיון הזה

יש אנשים שאומרים שהאירוויזיון הוא כבר מזמן לא תחרות שירים אלא קרקס ביזארי מלא בגימיקים הזויים. אבל אם יש משהו שהאירוויזיון אוהב אפילו יותר מגברים מזדקנים בשפמים ושמלות מעומלנות, זה להעביר מסרים דביקים לצופים. השנה, לצד המוטו השנתי "מאוחדים על ידי המוזיקה", קיבלנו עד כה גם מוטיבים חוזרים של תמימות ילדים, מחוות מרגשות לאוקראינה למודת הקרבות, המארחת המקורית של התחרות, וכמובן מופע דראג תחת הכותרת "תהיו מי שאתם רוצים להיות".

אבל מעל לכל, מסתמן שגמר האירוויזיון הולך להיות נשי במיוחד, עם שלוש מנחות (אליהן יצטרף מחר גם השחקן ופרשן האירוויזיון הבריטי גראהם נורטון) ועם רוב מבצעות נשי של קצת יותר מ-50%. ועם כל כך הרבה נשים בסביבה, רק מסר אחד יכול לעבור - מסר מעצים!! ומי המדינה הכי מעצימה בגמר אירוויזיון 2023? כולכן יפות, כולכן מעצימות, אבל רק אחת זוכה:

חושבת שבן הזוג שלך קמצן? תקשיבי לסיפורי הזוועה האלה
לא שוויון ולא תקרת זכוכית: הבעיה שחייבת להיפתר עכשיו
רומנטי או נוראי? האינטרנט ממש כועס על הצעת הנישואין הזאת

השיר השוודי, אותו מבצעת הזמרת לורין, מספר על אהבה שלא יכולה להתממש.
"איני רוצה ללכת
אך מותק, שנינו יודעים
זהו לא זמננו
זה הזמן להגיד להתראות"
כמה בגרות היא מפגינה, כמה השלמה. לרגע נדמה שהיא בוחרת בעצמה.
"לא, לא אכפת לי מהכאב
אעבור דרך אש ודרך גשם"

היא זועקת בעוצמה, מפגינה חוסן שהיה גורם אפילו לפיקוד העורף להתגאות, אבל אז - אכזבה:
"רק כדי להתקרב אליך
אתה תקוע עליי כמו קעקוע"
באמת, לורין? כל זה בשביל בחור? את אולי עדיין פייבוריטית לזכייה בתחרות אבל בכל מה שקשור להעצמה יש לך עוד הרבה מה ללמוד.

כמו לורין ובעצם כמו כולנו, גם מוניקה לינקיטה הליטאית לא מוצאת את עצמה בגלל שאיזה גבר עזב אותה.
"עכשיו אני טובעת במיטה שלי
והחיים חומקים מבין ידיי
האושר נראה רחוק יותר מהירח
רק תישאר איתי
הלב שלי מדמם
אני זקוקה לריפוי שלך
חכה לי
זה לא קל לאהוב מישהי כמוני"

חמודה, טוב שלא שרת לו את "זמר שלוש התשובות" והבטחת שאם יאמר לך ללכת תלכי ואם יאמר לך לחזור תחזרי ואם יאמר לך סחבה תסחבי. מה זה צריך להיות? אם הוא עזב אותך הוא לא שווה אותך, והדבר המעצים לעשות הוא להעלות מלא מלא סטוריז של כמה טוב לך, לא להגיד שזה לא קל לאהוב מישהי כמוך. לזכותה ייאמר שלפחות היא עוברת תהליך ואם אנחנו ממש מתעקשות אולי אפשר להרגיש טיפה מועצמות מהבית האחרון:

"לקחתי את הכל על עצמי
לא ביקשתי עזרה מאף אחד
הייתי צריכה לטעום את זה ולחבק את זה
את הטעם המר של הכישלון
כדי למצוא את עצמי בתוכי"
אבל שניה אחר כך היא חוזרת לפזמון ושוב אומרת שלא קל לאהוב מישהי כמוה. לא, אין לה תקנה לבחורה הזאת. אל תבואי לבכות לנו אחר כך כשהוא שוב עושה לך גוסטינג.

הנה דוגמה לבחורה צעירה, שנראית כמו הבת האבודה של שרית פולק ואורטל עמר, ומעדיפה להיות לבד מאשר לקבל את ההתנהגות של הגבר התורן.
"בייבי, זה קצת משוגע
איך אני אגיד את זה?
איתך אני מאבדת את החושים.
בייבי, מה קרה לך?
חשבתי שהכרתי אותך
אבל עכשיו זה הזמן להכיר בזה
אתה קר וחם
גבוה ונמוך
מבלבל לי את הראש
לא, זה לא עומד לקרות
תן לי להסביר לך:
יותר טוב לי סולו, סולו
אני אף פעם לא מאכזבת את עצמי
עכשיו אני אראה לך, אראה לך
איך אני עושה את זה סולו"

היופי הצרוף הזה מתפתח למקומות יפים נוספים בהם היא שואלת אותו אם היה שווה להתנהג איתה מלוכלך, מוכנה להתערב שהוא מתחרט עכשיו, מודיעה לו שהיא תעשה את זה בכוחות עצמה ומסיימת במשפט על שם אנה זק: "אני אראה לך מה אתה מפספס" - או במילים אחרות, תמלול של הודעה קולית שהיא שלחה לו בוואטסאפ בעודה שיכורה. העיקר הכוונה.

אם חשבתי שבלנקה הפולניה הלחינה את ההודעה הקולית השיכורה שלה, אז מיי מולר הבריטית הלחינה טופס הודאה בשורה של עבירות רכוש והוצאת דיבה:
"כשאמרת שאתה עוזב
לעבוד על הבריאות הנפשית שלך
לא הזכרת את הבגידה, כן
את הפרט הזה השארת לעצמך
כעסתי כל כך שתכננתי
לקלל אותך מחוץ לבית שלך
שכולם יראו
להרוס את המרצדס שלך
לספר לכל החברים שלך
כמה היית אכזרי כלפיי"

אממה, הבחורה היא לא עבריינית אלא אמנית. ולכן היא לקחה את כל הכאב שלה וניתבה אותו ליצירה, ואנחנו זכינו לפזמון המעצים הבא:
"במקום זה כתבתי שיר
על איך שהתנהגת אלי
יכולתי לבכות בבית
ולבלות את הלילה לבד
במקום זה כתבתי שיר
אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו
אני יוצאת עם החברות
וכולנו שרות ביחד
במקום זה כתבתי שיר"
גם העצמה, גם תרופה ללב שבור וגם פתרון לבעיית הצפיפות בבתי הסוהר.

או. סופסוף שיר שלא קשור לגבר, סופסוף אישה שעומדת בפני עצמה ופשוט עוברת תהליך. רק היא מול עצמה:
"עכשיו אני חוזרת הביתה
לאדמה יציבה
מבינה שכל השקרים שסיפרתי לעצמי מתו
והביאו אותי למקום שאליו אני שייכת
מלא בכל הזיכרונות והחלומות שמהם התעלמתי
תמיד יש זמן
לחזור למסלול
לשבור את הקירות
לאט בכל צעד
עכשיו אני רואה את עצמי
בונה עולם של גשרים"
אלוהים, למה זה כל כך משעמם כשאין גבר בתמונה!

את השיר הצ'כי מבצעות ארבע נשים מרשימות לבושות בורוד עם צמות ארוכות שבהן הן מנופפות כמו חבל או שוט. זה נראה מאוד מעצים ועל המסך, בשלב מסוים, מוקרנות המילים: "We Are Not Your Dolls", מילים שנגנבו בגסות מנטע ברזילי ומשדרות מסר ברור של העצמה. זה נשמע טוב! אני אומרת לעצמי. מעצימות, הצ'כיות האלה. אלא שכל השיר בצ'כית. ואז אני קוראת את התרגום:
"אחותי לא תעמוד בפינה
והיא גם לא תקשיב לך
אחותי, פראית בליבה
היא לא תיתן לך לקשור אותה מטה
אחותי לא תעמוד בפינה
והיא גם לא תקשיב לך"
מי כתבה את זה? ילדה בת 5?
"כתרה של אחותי
אל תוריד אותו
אל תוריד אותו
לאף אחד אין זכות לעשות זאת
היא יפהפייה
ויכולה
היא המלכה של עצמה
והיא תוכיח את זה"
שמעת?!
חכה, זה מסלים.
"אתה יכול לשמור את הידיים לעצמך
אף אחד לא רוצה עוד בנים מתים
אנחנו לא הבובות שלך
אנחנו לא הבובות שלך
החיים הם לא ארנק
"דם על ראש אלוהיך
אתה לא יכול לגנוב את נשמותינו
אתה לא יכול לגנוב את נשמותינו"
ואז, אם עוד לא ברחת על נפשך:
"תביא לי את היד שלך, אל תפחד
בוא לשחות עם האחיות שלך
אין מקום לשנאה בים שלנו
חלילה
אל תהיה עצוב"
ואם זה לא מספיק, בהמשך השיר הארוך הזה מגיע גם המשפט "הופ טרופ הבנות האלה לא פה בשבילך נונסטופ". ואחר כך אומרים שבגלל Me Too גברים מפחדים היום מנשים.

קחו אישה בשם אלסנדרה, שימו אותה בבגד גוף מלכותי עם גלימה וכתר על הראש, ותנו לה שיר בסגנון משחקי הכס, מלא בפאתוס ובקצב. מה קיבלתם? את השיר השני הכי מעצים של אירוויזיון 2023:
"היא, המלכה של המלכים
רצה כה מהר, משיגה את הרוח
אין דבר בעולם שיכול לעצור את פרישת הכנפיים שלה
היא, המלכה של המלכים
שברה את הכלוב, זרקה את המפתחות
היא תהיה המלכה של הים הדרומי והצפוני".
הבעיה היחידה שלי היא למה ההעצמה חייבת להגיע עם כל כך הרבה פעלתנות? לרוץ, לפרוש כנפיים, לשבור כלוב. זה מעייף. בבית הראשון, למשל, היא מדהימה רק מעצם היותה: יש לה שיער כשל עורב, שחור כלילה, אבל הלב שלה חם וזוהר, והחיוך שלה מעיר את האורות הצפוניים. מלא קלישאות - אבל לפחות בלי לקום מהספה.

אני באמת צריכה לצטט?
"אני אעמוד כאן כמו יוניקורן
ככה, לבדי
יש לי את הכוח של היוניקורן
אתם לא לומדים אף פעם
שאני לא אביט לאחור, לא אביט למטה,
אני בדרך למעלה, כדאי לכם לעשות פרסה,
הכוח של היוניקורן
הכוח של היוניקורן".
השיר לא נכתב אמנם ממקום של העצמה נשית אבל הוא קשור לתחום מושמץ לא פחות - ההסברה הישראלית - ואין ספק שהוא מעצים. בעיקר את רגשות הנחיתות, כשרואים את הפנתרה הזאת.