"קורס שדיים" הוא לא משהו שזוהרה טרייסטמן, חרדית לשעבר ועל הרצף הדתי היום, חשבה שתפתח יום אחד. אך הנה היום, בגיל 37 השיקה את הסבב הראשון של הקורס שלה עבור בעלות החזה במטרה לעזור להן להתחבר אל נספחיהן, או "הקמעות", כמו שהיא קוראת להם. נדמה שהמסלול שלה נע בין שני קצוות מנוגדים אבל איכשהו, גם עולם המיניות וגם עולם הרוח היהודי מתנקזים היום לתוך העשייה שלה. לא היה פשוט לפשר ולשלב ביניהם, ונדרשו לה כמה שנים טובות וסיבוב במזרח הרחוק כדי לחזור למקורות, ולהבין שאפשר גם לחבוש מטפחת וגם לדבר על מין.
"עד גיל 21 למדתי בבתי ספר מאוד אליטיסטיים ומאוד שמרניים", מספרת זוהרה, טרייסטמן כיום, ובמקור מזרחי. "אמא שלי התעקשה מאוד שאתקבל למוסד כזה כילדה מזרחית וכהה, ולבסוף גם הסכימו. בתחושה שלי נכנסתי לתרבות הגמונית שלא היה בה שיח על להיות אינדיבידואל בכלל, ולא על גוף ולא על מיניות. כשסבתי קנתה לי ספרי אנגלית להעשרה לכיתה א' או ב', אני זוכרת את עצמי ממש יושבת ומוחקת את השדיים של דמויות הנשים בספרים ומשטיחה אותן (הפנייה לשד כנקבה היא במקור, ומכוונת), בלי שאף אחד ביקש ממני. אין לי מושג למה עשיתי את זה, אבל היה לי ברור שצריך. אולי היה לי לא נעים מאבא שלי, או מהשכנים. גם הצמיחה של השדיים שלי הביכה אותי. לא חשבתי שהם יפים, לא רציתי את זה".
אחרי כל המאמצים שעשה ניר לצאת טוב - הוא הרס הכל בפרק אחד
את יודעת שאת מלכה כשמאוברול ב-30 שקל הגעת לטירה בדובאי
"כשנשבר לי הלב החלטתי - לאף גבר לא מגיע להיכנס איתי למיטה"
חרדית או חילונית, אני תוהה האם למישהי הייתה חוויה טובה מול התפתחות השדיים שלה. יש בזה משהו כל כך משפיל. קודם כל, הם בדרך כלל גדלים מוזר, ציצי-שפיצי עם פטמות ענקיות ביחס למה שמקיף אותן. הם כואבים, הם מפתיעים, הם לא שואלים אותך אם לבוא לעולם והם גדלים בפרונט - כך שכולם מגלים אותם יחד איתך. ישנה תחושה מכעיסה, כאילו הגוף עושה לך "דווקא". כאילו הבעלות עליו ניטלה ממך לידיו של כוח מסתורי וסוטה. משם הם ממשיכים לגדול, לאו דווקא באופן שווה, וזה לא נגמר אף פעם - הם ממשיכים להשתנות כל הזמן, החארות האלה.
אם שינויי הגוף בגיל ההתבגרות הביכו אותה, הרי שבשנות השלושים לחייה, בצד הקושי והמורכבות, העניקו לה השינויים השראה ליצירה. השינויים העיקריים בשדיים הורגשו אצלה בעקבות הלידות וההנקות, ובכלל, היא אומרת, הרבה שינויים מורגשים אצלנו הנשים דרך השדיים. אם גם אתן מדמיינות עכשיו את קרן מ"מין גירלז", שבודקת דרך הפטמות את מזג האוויר, לא לזו הכוונה. בדקתי.
"כל ירידה ועליה במשקל מורגשים בשדיים, ולפעמים באופן לא מסונכרן - נגיד שד אחד גדל, שד שני לא", מזכירה זוהרה. "אם יש גודש בזמן הנקה, נשים יכולות לקפוץ ממידה B למידה D, ובום - יש פה אישה חדשה. זה לא בהכרח רע - זה יכול להיות מלהיב במיטה למשל, ופתאום את קונה חזיות חדשות". בקיצור, שדיים הם עניין, ועל זה כולם, גברים ונשים, יכולים להסכים.
לחלקנו קשה לומר אפילו את המילה הזו, "שדיים", ובדיוק מהסיבה הזו, החליטה זוהרה לכנות את הקורס שלה "פארות", הלחם מקורי שלה בין המילים "פאר", לציון תפארתם של השדיים, ו"פֹּארוֹת", מילה תנ"כית שפירושה - ענפים. "הרגשתי שלהזמין נשים לקורס 'שדיים' יביך אותן", היא אומרת, "למרות שבינן לבני הזוג שלהן הן קוראות לזה "קורס ציצים".
את השדיים אגב, כמו את אלוהים, היא מזכירה לאורך הראיון בלשון נקבה. היא משחקת במיניות כמו בשפה ותודעה, ואולי זה מה שמאפשר לה להישאר בקשר עם ההוא או ההיא שלמעלה, ואפילו לגייס אותם (הם-אתם?) לשיח המיני. מבחינתה, למשל, היכולת שלנו להשתנות כבני אדם, ובכלל זה להתפתח מינית - הוא האלמנט האלוהי שבנו. מה שנקרא להיות "בצלמו".
בשנים האחרונות היא מתפקדת כאמא לארבעה ומורה להתפתחות מינית-תודעתית להגדרתה, ושקועה בסטאז' לטיפול זוגי. אם עדיין לא פיענחתן מאיפה היא מוכרת לכן, הרי שזה מסרטון המיניות הגברית הוויראלי וההיסטרי של "כאן" שהופיעה בו, ודיברה על אשכי הגבר כמאגרי זכרונות. לא כולן ימצאו את עצמן בסגנון הזה, שמעורר על פניו אסוציאציות היפיות קיצוניות, וזוהרה מודעת לכך. לכן חשוב לה מדי פעם לאותת שהיא לא כזו; שהיא לא רק ברוח, במקום ערטילאי אי שם למעלה - אלא כאן ועכשיו.
"אני בת-אדם מאוד פיזית", היא מבהירה. "אני חוגגת את הגוף, ויש משהו מאוד מגניב בלהיות רק בגוף, במופע החייתי והפראי שלו. אבל כשנפגשתי עם העולם של מיניות, גיליתי שכשאנשים חושבים על מיניות רק במובן של גוף - עולה לרוב משהו קצר, מהיר, לא מחובר. יש 'להיות בגוף' שמאפשר לך להיות מלאת חיות, גם לאישה וגם לגבר, ויש להיות בגוף שהוא פלסטיקי, טכני, חיקוי של איך לדעתך סקס אמור להיראות". זוהרה מבקשת לאפשר לתלמידיה "לאחוז בגם-וגם", ברוח ובחומר גם יחד, ואנחנו עוד נחזור ל"גם וגם" הזה בהמשך.
"יש בקורס מפגש שלם על מיניות ושדיים והוא הכי קונקרטי בעולם, אבל יש גם עיסוק בתודעה", היא מספרת, ולדבריה, שני הרבדים הללו מזינים זה את זה. "ברגע שאת רואה בשדיים שלך קמע של כוח, את רואה אותן אחרת. זה לא אומר בהכרח שבזמן שאת מתעלסת עם האיש שלך תחשבי על אלוהים והשכינה, אבל תבואי אולי יותר מחוברת לגוף שלך, דרך התודעה. כשאת עפה על התודעה, השמיים הם הגבול".
זה מה שמביא נשים לקורס שלך? הצורך 'לפלפל את חיי המין', מה שנקרא?
"יש תלמידות שבאות אליי כי הן דווקא מחפשות את המיניות הפרועה וה'חשקנית', שזו מילה אגב שהמצאתי, במקום 'חרמנית'. הן לא רוצות להיות המאמא הקדושה והרוחנית, הן רוצות לעוף על עצמן. יש כאלה שאומרות, 'אני רוצה לפתוח את הלב. אני באה לשכב עם הגבר שלי והלב שלי אטום, כי אני פוחדת להרגיש'. יש שמחפשות את החיבור לרוח, וזה לא אומר שאני מציעה להן סצנה של מין טנטרי מהקולנוע, עם נרות רוטטים ומקדש".
רוב התלמידות שמגיעות אליה עברו לדבריה דבר או שניים בחיים וגם ביחסים, ופניהן פונות לשלב הבא, לגילויים חדשים בתחום המיניות. "הן עברו את הסיבוב הזה של סדנאות נשיות, והסתכלו על דגם של פות וכל זה, ורוצות לחוות את הנשיות שלהן בעוד היבט", לדבריה. על הצד הפיוטי, היא מוסיפה, אלה נשים שמחפשות חוויה של גם-וגם. "מבחינתי, שדיים מייצגות את הגם-וגם", היא מסבירה. "הן שתיים, ומביאות איתן גם רוך ו'הכניסיני תחת כנפך', וגם את הזקיפות של הפטמות. זו הזדמנות לחגוג את ריבוי האפשרויות שלנו, והזמנה לבחון מחדש מי אנחנו כבנות אדם, וכבנות אדם עם שדיים".
"הגם וגם" הזה הוא הסיפור של זוהרה עצמה, ואולי לכן היא מושכת אליה נשים רבות מהמגזר הדתי. נשים שלא מוצאות את עצמן בשיח החילוני על מיניות ולא בשיח הדתי המגזרי, "המעונב והמכובד", להגדרתה של טרייסטמן, וזקוקות לערוץ תקשורת אחר. אותו ערוץ שהיא מציעה הוא לא דתי ולא חילוני, לדבריה, אבל מכיל בתוכו את שניהם, כמו גם השראות מהקבלה, הטאואיזם הסיני, הפסיכואנליטיקה והפסיכותרפיה. גם וגם וגם.
איזה תגובות קיבלת עד כה על הקורס?
"אני שומעת מנשים שזה משהו ראשוני בשבילן, שאף פעם לא עשו את זה קודם. שנוצר אצלן חיבור אל הגוף ולשדיים שהוא מעבר לצורה ולמראה הפיזי. והן יוצאות החוצה עם זה, עם הרך והמזין וגם עם הצדדים שתופסים מקום במרחב הציבורי. נשים ספרו לי למשל שעכשיו הן עומדות באוטובוס בביטחון ובחזה זקוף, יציבות ולא מפחדות, ולא מסתירות את עצמן".