טרלול או טרנד? זה הסיפור עם הציפורניים של אתי מהאח הגדול

אם פספסת במקרה (כי היית בתרדמת חודשיים או משהו), את הציפורניים המרהיבות והארוכות מאד בעלות הצורה הלא שגרתית שמתרחבת בקצוות. לא מדובר בטרנד חדש, אלא בהיסטוריה די ישנה שממשיכה להתקיים מחוץ למיינסטרים, ועכשיו במקרה חוזרת לכותרות - בחו"ל בגלל ליזו, לפני כמה חודשים, ובארץ בגלל אתי מהאח הגדול. אז ברוכה הבאה לישראל 2023, טראש במיטבו.

זו אולי העונה הכי משעממת של חתונה ממבט ראשון, אבל עדיין
יובל לוי רוצה להרגיש אהבה עצמית - לאודטה יש טיפ חשוב
אדום זה הכתום החדש: טרנסג'נדרית הוכתרה לראשונה כמיס הולנד

נתחיל בזה שציפורניים מטופחות ומקושטות לאורך ההסטוריה היו סימן למעמד גבוה. ההיסק הלוגי מאחורי זה היה שמי שמסתובבת עם ידיים שלא מסוגלות להחזיק מטלית רטובה, ללוש בצק, או לעבוד בשדה - כנראה יכולה להרשות זאת לעצמה.

ֿתופעה דומה ניתן למצוא גם באירופה לפני המהפכה התעשייתית, כאשר אנשים רמי מעלה היו מתאפרים בפודרה בהירה, ואף צובעים את הפנים בלבן, גם כדי לסמן את מעמדם האצילי. עור לבן, פירושו היה לא עובד בשדות ולכן בעל עור בהיר מאד. כך הפך השיזוף לסימן למעמדות נמוכים יותר, אלה שנאלצים ללכת לעבודה ו"להתלכלך".

כשהעבודה נכנסה לתוך המבנה, מעמד הפועלים הפסיקו להשתזף בעל כורחם, ואז המעמד הגבוה החל למצוא תחליפים לסמלי סטטוס לאצילותם. אחד מהם היה תחילתו של ההרגל "לצאת" לחופשות. ומה קורה בחופשות? תופסים צבע. וכך נלקח השיזוף והפך מסממן למעמד נמוך לסממן של מעמד גבוה. תהליך דומה קרה גם עם הציפורניים.

בדומה לתהליך שעבר השיזוף, כך גם הציפורניים הארוכות, הצבעוניות והמקושטת, היו מותרות אצל אצילים סיניים במאה הרביעית, ובשנות השמונים הפכו לחלק מאופנת הרחוב השחורה ומלאת הבלינג. שוב, עצם היכולת לפרגן לעצמך ציפורניים מקושטות, ארוכות ובואו נודה - לא ממש נוחות, הייתה הדרך של נשים שחורות בשנות השמונים, מעמד שהיסטורית היה מדוכא, לומר "אני לא עוסקת בעבודת כפיים" - מאד בדומה לנעילת נעלי עקב, עגילים וקישוטים אחרים.

בשנות השמונים התחילו בהארלם לעשות בניות ארוכות ומקושטות - זה המקור הויזואלי לציפורניים של אתי. בדיוק כמו הרבה טרנדים בעשרים השנים האחרונות, שמקורם באופנת רחוב שחורה, גם הציפורניים המתרחבות שנקראות דאק-ניילז, הועתקו משם, היישר לימינו ולבית האח הגדול.

תמונת ציפורניים זכורה היטב היא זו שצולמה בשנת 88, כשהאצנית האולימפית פלורנס גריפית' ג'וינר מניחה ידיה על המסלול בשלב ההזנקה, עם ציפורניים כאלה בדיוק.

הטרנד של ציפורני המניפה הגיע לארץ מאוחר, כרגיל - בסביבות 2005 - 2010. אז הציפורניים היו מאד רחבות, ולא בהכרח ארוכות, ומקושטות מאד. היו נשים שציפורניהם היו כל כך רחבות וכל כך מלאות בקישוטים, תכשיטים ונצנצים, שיכלו להסיר את הטבעות רק פעם בחודש כשבאו לבנייה. אמיתי לגמרי.

בעשר השנים האחרונות, גם בארץ וגם בחו"ל, בניית ציפורניים הפכה להיות מיינסטרים לגמרי - החל מלק מטופח ופשוט וכלה בבניות מורכבות ומקושטות, עד רמה שאפילו כוהנת מוזיקת האינדי האפלה בילי אייליש, מתחזקת ציפורניים ארוכות מאד, מושקעות וצבעוניות מאד..

זוכרים את קארדי בי שהופיעה עם שמלת קונכייה וינטג' של מוגליר בגראמי 2019? הציפורניים שלה היו ארוכות מדי בשביל הכפפות שהיו חק מהאאוטפיט. מה עשו המעצבים? לא, הם לא קיצצו לה את הציפורניים.

המעצבים של מוגליר לקחו את הכפפות משנות התשעים, פרמו את התפרים של האצבעות והוסיפו להם מעין "קונדום" מאריך, שהציפורניים העצומות שלה יוכלו להיכנס אליו. אז למרות שאתי קיצונית מעט באורך הציפורניים שלה, היא לא היחידה, הטרנד חי גם עכשיו. גם אם זה פחות קורה בישראל, הציפורניים של אתי הרבה יותר פשוטות לעיכול כיום מאשר לפני עשר או עשרים שנה.

הכותבת היא מיכל בן יעקב - ציפורנאז' באינסטגרם