לפני כמה ימים תפס את העיניים שלי אחד הסטוריז בעמוד האינסטגרם של "ערב טוב עם גיא פינס". בסטורי הופיעו זו לצד זו שתי תמונות של אלכס רודריגז, שחקן בייסבול אמריקאי בעברו, שעד לא מזמן היה גם הארוס של ג'ניפר לופז. תמונה אחת, לפי הכיתוב, צולמה בדצמבר 2020 והשנייה באפריל 2021. מה בתיאור המשעמם והמיותר הזה כל כך תפס לי את העיניים עד כדי כך שאני טורחת להטריד את מנוחתכם כבר חמש שורות? אני שמחה שאתם שואלים.
הכותרת של הסטורי הייתה: "רווק וחטוב: אחרי הפרידה מג'יי לו, אלכס רודריגז משוויץ בגזרה החדשה". כשקראתי אותה, לרגע לא הבנתי איפה אני נמצאת. משהו פשוט לא הרגיש נכון, לא נשמע הגיוני. אחרי כמה שניות של הלם, הבנתי מה הרגיש לי כל כך מוזר - ממתי כותרות כאלה מלוות תמונות של גברים או התמודדות של גברים עם פרידה? אני רגילה שכשמסקרים אישה אחרי פרידה ידברו על איך היא נראית, איך היא נוקמת באקס שלה באמצעות הגזרה הלוהטת או שולחת לו רמזים נסתרים בצורת תמונות מחופשה אקזוטית, אבל ממתי מדברים ככה על גברים בתקשורת?? מה לעזאזל עובר על העולם?!
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
מבט נוסף במסך שלפניי הבהיר את המצב - אפשר להירגע. לא מדברים ככה על גברים בתקשורת. סדרי עולם לא התערערו, היוצרות לא התהפכו וגיא פינס לא התחילו לסקר גברים בדיוק כמו שהם מסקרים נשים. הם בסך הכל העלו תמונה מעמוד האינסטגרם של רודריגז עצמו, בה הוא משוויץ בקילוגרמים שהשיל ממשקלו. זה כמובן ממש לא דומה להתייחסות אותה מקבלת כל תמונה של אישה מפורסמת, לא משנה מה התוכן וההקשר שלה, כשהדגש הוא על הגזרה של אותה אישה, הסטטוס הזוגי שלה והאופן שבו הגזרה שלה קשורה לסטטוס הזוגי שלה, כי אנחנו הרי מרזות או משמינות רק כאקט של נקמה באקס, או בעקבות בדידות והזנחה.
עוד בוואלה!
הפער הגדול כל כך בין האופן שבו התקשורת מסקרת גברים לאופן בו היא מסקרת נשים הוא גם מה שעומד מאחורי אחד מעמודי הטוויטר השנונים שפגשתי: "לגבר - מגזין לגבר שיש לו הכל". כל הציוצים בעמוד הם מעין "טיזרים" לכתבות שלא באמת נכתבו, במגזין שלא באמת קיים, שבו הסיקור של גברים ונשים הפוך לחלוטין מהמציאות.
ביטויים כמו "גבר קריירה" ו"מניניסט" (קחו רגע, אתם תעלו על זה) הם מהתיאורים הבולטים שמוצמדים לגברים (האמיתיים והפיקטיביים) המסוקרים ב"מגזין". נפוץ מאוד גם השימוש, איך לא, בתיאור "גבר חזק ומועצם". חלק גדול מהציוצים קשורים לנושאים אקטואליים, כמו לדוגמה הציוץ הבא, שפורסם בשיא מערכת הבחירות האחרונה: "בן זוגה של השפית גילת בנט הודיע שלא יתמוך בבן זוגה של הסופרת ליהיא לפיד לרשות הממשלה - למה גברים לא יכולים לפרגן אחד לשני והאם זה קשור למראה החטוב של יאיר?" מגוחך, נכון? אבל גם ממש, ממש מוכר.
מי שעומדת מאחורי העמוד היא דנה גת, מאמנת כושר במקצועה, שפתחה את העמוד בספטמבר 2019 אחרי שנמאס לה מהאופן שבו כותבים על נשים ולנשים בכלי התקשורת השונים. "תמיד הפריע לי שעל נשים כותבים בצורה מאוד שונה מאיך שכותבים על גברים. יכולה להיות כתבה על פוליטיקאית, לדוגמה, ועדיין ידברו על מה היא לבשה ועל הילדים שלה ולמי היא נשואה, במקום לדבר על מה שהיא עושה. זה לא קורה עם גברים, אבל עם נשים זה קורה כל יום. אז באיזשהו שלב החלטתי פשוט לשנות את המגדר".
את ההשראה לציוצים דנה לוקחת מידיעות וכתבות בעיתונים ובאתרי האינטרנט, אבל גם מאמירות ומשפטים שהיא שומעת בסביבתה. הדברים שהיא כותבת נראים לפעמים כל כך מביכים, עד שקשה להאמין שהם לגמרי מבוססים על המציאות, ושבחלק מהמקרים מדובר בציטוטים מדויקים של ידיעות קיימות, ממש מילה במילה, עם שינוי מגדרי בלבד.
מה הכי מפעיל אותך?
"כשמסקרים מישהי שהקימה עסק, לדוגמה, או פוליטיקאית, מישהי שבאמת עשתה קריירה מכלום, ועדיין מדברים על המשקל ועל הלבוש שלה. היום ראיתי כתבה על ג'סיקה אלבה. העסק שהיא הקימה שווה היום מעל 200 מיליון דולר, דבר די מרשים למישהי שמגיעה ממשפחה ענייה. ועדיין היה חשוב לציין שהיא מצליחה להיראות סקסית גם כשהיא לבושה בצורה אינטליגנטית. זה, למשל, מטריף אותי".
זה קשור, לדעתך, לזה שאת מאמנת כושר? יש לך אקסטרה מודעות לעיסוק בגוף?
"לגמרי. זה גם מה שאני עושה כמאמנת כושר. מנסה לשנות את העיסוק בגוף. בואו להתאמן בשביל לשפר את הבריאות שלכן, לא רק בשביל להיות יותר רזות. לאימון יש המון יתרונות בריאותיים ונפשיים שלא קשורים למשקל".
כמאמנת את רואה הבדל באופן שבו גברים ונשים מתייחסים לאימון?
"לגמרי. נשים באות לחדר הכושר כדי להיות יותר קטנות ממה שהן, לתפוס פחות נפח בעולם. גברים באים מהסיבה ההפוכה".
על העמוד ועל הציוצים שעולים בו, כמו שאפשר לתאר, מקבלת דנה תגובות מכל הסוגים. "נשים מתות על זה, הן סופסוף יכולות להגיד בעצמן את כל מה שתמיד אומרים להן, אבל יש גם כאלה שלא ממש הבינו ושאלו אותי "למה את כותבת ככה על גברים?". אצל גברים זה מתקבל או באהבה מאוד גדולה או בשנאה מאוד גדולה, שיכולה להגיע אפילו לתגובות לא נעימות ולקללות. כתבתי למשל פעם פוסט על אברי מין נקביים, שממש לקחתי מילה במילה ושיניתי לאברי מין זכריים. היו גברים שהתחרפנו מזה, כעסו שאני מעיזה לחפצן, לבקר. זה היה ממש מביך ההזדעזעות שלהם, אבל זה בצדק. זה באמת לא בסדר לדבר ככה על איברי מין. אנחנו פשוט רגילות שעושים את זה".
בין התגובות האוהדות ישנם גברים רבים שזורמים עם הבדיחה ומפתחים אותה עם תגובות משלהם, כמו: "כשאני מבקש מאשתי לעזור לי עם הילדים אני יודע שאין למה לצפות. אישה לא טובה בדברים האלה. אז אני מבקש מאבא שלי". אחרים, מספרת דנה, מנסים להשתמש בהומור שלה דווקא כדי "להחזיר לה", אבל לא תמיד עושים את זה בהצלחה: "היה מישהו שנעלב בשם הגברים על משהו שכתבתי וניסה לעשות הפוך על הפוך ולהחזיר לי באותה דרך שאני עושה, אז הוא לקח את מה שכתבתי ושינה את המגדר בחזרה. אמרתי לו: כן, כזה כבר יש בפנאי פלוס, לא יצאת מגדרך. יכולת פשוט לשים צילום מסך".
כאופטימית, שלא לומר נאיבית חסרת תקנה, אני שואלת את דנה אם אולי, לדעתה, הסטורי הזה של פינס מסמן איזשהו שינוי שבכל זאת מתחיל לקרות. מהר מאוד היא מסבירה לי שלא זה התרחיש האופטימי שאליו כדאי לשאוף: "הייתי רוצה שיהיה שינוי בדרך שבה כותבים על נשים בתקשורת. כשכותבים על אישה, אם אין סיבה ספציפית להזכיר באותה כתבה את הילדים שלה, את בן זוגה, את המשקל שלה או את הלבוש שלה - שלא יזכירו את זה. שיראיינו נשים על עצמן. על מה שהן עושות. זה החלום הרטוב. אבל שינוי כמו מה שאת מתארת באותו סטורי זה שינוי בצורה הפוכה. במקום שפשוט יפסיקו לדבר על המשקל של נשים התחילו לדבר על המשקל של גברים. אני הייתי שמחה לראות שפשוט יפסיקו לעשות את זה באופן כללי ולא שיתחילו להרוס גם לגברים".