הרשת משתוללת - ג'ניפר לופז ובן אפלק חזרו אחרי 20 שנה. זה התחיל בשמועות מוזרות שגרמו לכולנו לתהות איפה אנחנו היינו אי שם בשנת 2000, מכורבלות בחליפות טרנינג מקטיפה וג'ינס עם כפתור אחד במקום ריצ'רץ, המשיך בטפטופי תמונות מטושטשות והתפרץ לחלוטין כשהשניים נצפו יחד במונטנה, בחופשה בה ג'ני מהבלוק נראתה ללא איפור, בסוודרים שלא מתאימים לזוהר ההוליוודי שנוטף ממנה בדרך כלל, וממש בימים האחרונים במיאמי - כששניהם נראים מאושרים מאי פעם.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
העולם השתגע, הפפראצי השתוללו, וכולנו ניסינו להבין כמה שנים עברו מאז הימים בהם כולם צחקו על אפלק כשהתחיל לעשות שיזוף בהתזה. רוצים להרגיש זקנים לרגע? השניים התארסו ב-2002. 19 שנים וחמישה ילדים לא משותפים מפרידים בין השניים האלו, שנראים מאושרים במיוחד לחזור זה לזרועותיה השריריות של זו.
אל תפספס
אבל החלק המעניין הוא לא בהכרח הזוגיות החדשה-ישנה, שגורמת לכולנו להיזכר באקסים המיתולוגיים מגיל 17 ולתהות איפה הם היום ועד כמה הם השמינו, אלא מה זה אומר על האנשים שהשניים האלו השאירו מאחור. בשבוע שבו עלו הפרסומים אפלק העלה לאינסטגרם שלו תמונות של האקסית, ג'ניפר גרנר, וכתב "שמח כל כך לחלוק את הילדים האלו איתך. ההורים הכי ברי מזל בעולם. תודה על כל הטוב שאת עושה. יום האם שמח. אוהב, אבא שלהם". זה מקסים והכל אבל גם קצת גורם להרגיש כאילו הוא יותר מדי נחמד כי ממש טוב לו בתקופה האחרונה. מצד שני גרנר מעלה אינסוף פוסטים וסטוריז מאושרים, כך שגם אם היא מפצה עם העלבון, זה נראה כאילו בין השניים האלו שוררת אידיליה.
לעומת גרנר, אלכס רודריגז - האקס של לופז, לא ממש מאושר. כשפפראצי צעק לעברו מה דעתו על השמועות של "בניפר" הוא ענה בפשטות "גו יאנקיז". עקיצה די משעשעת לאפלק. רודריגז היה שחקן ביאנקיז בעברו, והקבוצה שלו היא היריבה הגדולה ביותר של הבוסטון רד סוקס - הקבוצה האהובה על אפלק. כדי להבין אם באמת מדובר בעלבון ראוי, ולאילו תחושות צריך לצפות אחרי פרידה, ביקשתי את דעתה של הפסיכותרפיסטית שגיא ברסלב.
"יש בסיס לתחושות הקשות" אומרת שגיא, "המחשבות האלו מאוד טבעיות. במקרה כזה יכולה להיות תחושה של 'הייתי רק תחנת ביניים/ טעות/ סיבוב עוקף' בדרך לאקס." לפי שגיא ישנן שתי אפשרויות נפוצות בהן חוזרים לאקס - הראשונה היא מקרה של אובססיה וקושי שמנהלים את האדם במהלך הפרידה. "אם היינו עסוקים באקס, לא התקדמנו, והמשכנו לחלום ולפנטז - מדובר במצב בעייתי." היא מסבירה. " חשוב שאנשים ידעו שפרידה כואבת מתאפיינת במצב אובססיבי זמני וזה נורמטיבי לחלוטין. זה ממש חלק מהפרידה וחלק מהתהליך - לבדוק את הטלפון, מה הוא העלה בפייסבוק או באינסטגרם. אבל זה מצב זמני שלא אמור להימשך יותר מכמה חודשים."
במקרה של אפלק ולופז, נראה שהמצב השני רלוונטי יותר - שניהם ניהלו מערכות יחסים בריאות. היא התחתנה, הביאה זוג תאומים, התגרשה, וניהלה מספר מערכות יחסים. אפלק מצידו התחתן, הביא שלושה ילדים, התגרש, וניהל מערכת יחסים נוספת. במקרים כאלו המניע הוא פחות אובססיה, ויותר של נוסטלגיה. "עם ההתרחקות מנקודת הפרידה אנחנו מתחילים להיות נוסטלגיים." אומרת שגיא "ככל שהזמן חולף אנחנו שוכחים דברים, מתרפקים על העבר. וכן, תמיד יהיו אקסים שנזכור יותר ואקסים שיעניינו פחות. לכל אחד מאיתנו יש את האקס המיתולוגי שאליו נתגעגע יותר וסביב הפרידה יש תחושת פספוס והחמצה." שגיא מסבירה כי זהו מצב נורמלי, שלא "מוריד" מערכה של מערכת היחסים שנגמרה. "בסופו של דבר זו פרידה, פשוט עם עוד תבלין של 'הוא חזר לאקסית". היא אומרת ומדגישה שפרידה לא אמורה להיות פשוטה, בטח במקרים בהם עדיין מעורב רגש.
"כדי למנוע מצב של חזרה לאחור לאחר מערכת יחסים, אם יש נכונות מצד שני בני הזוג, כדאי לעשות תהליך בדיקת הנכונות של הפרידה - עד כמה הפרידה נכונה לנו. האם מיצינו את כל האפשרויות ואת כל הדרכים לא להיפרד האם עדיין יש רגש שלא טופל ולא עובד עד הסוף." היא אומרת. "באופן כללי כדאי פחות לעזוב בטריקת דלת ובכעס אלא בתהליך מסודר. בד"כ פרידות מאוד סוערות ומאוד כועסות מגלות לנו שהרגש שם עדיין חי, ודווקא במקרים כאלו אולי אפשר לעשות עבודה ולגשר במקום להיפרד."
אבל השורה התחתונה היא ללא ספק לזכור שאמנם כל פרידה היא שונה, אבל תחושות של חוסר שליטה, כאב, עצב ואפילו אובססיה הן טבעיות - כל עוד הם לא פוגעים בתפקוד היומיומי שלנו, במיוחד לאורך תקופה ארוכה, ותמיד כדאי לנסות ולהתמודד, ובמידת הצורך לפנות לטיפול.