"מאמאצחיק - המרחב הכי מוגן ברשת", אני כותבת לעצמי בראש מסמך הדוקס טרם הראיון עם מנהלת הקבוצה, קרן אלאלוף שרעבי. על רקע הלינצ'ים והרקטות, לא ניתן היה לפספס את אווירת האחווה בממ"ד ששררה בקהילה. ברחבי הפייסבוק, ארטילריה כבדה: נאצות, גידופים, ימנים נגד שמאלנים ויהודים נגד ערבים. ב"מאמאצחיק", לעומת זאת, אור ואהבה משני צדי המתרס. גם עקיצות הדדיות, אבל רק בקטע טוב.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
גלילה בין פוסטים הומוריסטיים של יהודיות וערביות מעוררת תהיה: איך יתכן שקבוצה בת מאות אלפי חברות ממשיכה להפגין מופת של שפיות על רקע הטירוף שמתחולל במדינה הזו? התשובה לא מאחרת להגיע. שעתיים לפני הראיון שלנו, מתפרסם בקבוצה פוסט של קרן אלאלוף שרעבי, שחקנית, אם לחמישה ילדים ומי שמנהלת את הקבוצה לצד בת דודתה הצלמת רויטל טודרס.
עוד בוואלה!
"לרויטל ולי ולצוות המגשרות המדהימות של מאמאצחיק יש יותר מדי עבודה בשבוע האחרון בקבוצה הזאת מאי פעם", פותחת אלאלוף שרעבי. "קללות? יש. הודעות נאצה? גם. נשים שאיבדו את זה? ברור". הקולות הקיצוניים, היא טוענת בהמשך, היו שם מאז ומעולם - אך אל חשש, לדבריה, המאמצחיקיות כאן כדי להישאר, נחושות מאי פעם לשמור על מרחב בטח לכלל המשתתפות. "זה רק מחזק אותנו, נותן לנו אש בעצמות, ומחזק את הרצון שלנו לתת ביטוי מצחיק לכל אחת, לכמה שיותר נשים, וכמעט בכל נושא שבעולם", לנוסח הפוסט. לבסוף, קוראת אלאלוף שלא לערב בקבוצה את ה"אני מאמין הפוליטי". "כל אישה או חברת קבוצה שאוחזת בדעות קיצוניות ורוצה להביע אותן, מוזמנות לחרחר מריבות ולרדת נמוך בקבוצת אמהות צ'אחלות מקללות ביחד", לדבריה.
אם כן, מה שנראה חסר מאמץ נבנה במאמצים רבים, ומאחורי הקלעים עומלות המנהלות והמגשרות לסנן את התכנים בה. "אני יכולה לקום לשירותים ב-2 בלילה, נכנסת לראות ומוחקת דיווחים כי לא רוצה שזה יהיה בפיד של הקבוצה שלי", מגלה האמא טרוטת העיניים. את הפוסט הנ"ל פירסמה בהמשך לתגובת נאצה בוטה במיוחד שנשלחה אליה. "מישהי כתבה פוסט מדהים על זה שיש לה מטפלת ערביה לילד, וזה לא התאים לאחת מחברות הקבוצה שכנראה קיצונית בדעותיה, וטענה שזה גורם להתבוללות", מספרת המנהלת. לאחר שאותה מגיבה הורחקה מהקבוצה, היא פנתה לאלאלוף-שרעבי בשלל קללות וגידופים. "יש כאלה עם דעות מאוד קיצוניות, וקשה להן להכיל את זה שאנחנו מנסות ליצור מרחב שמקבל את כולן שבו זמנית אפשר לצחוק בו על כולן", מסכמת אלאלוף-שרעבי.
לצד התעוררות הקולות האלימים והקיצוניים, היא מסייגת, ניכרת בקבוצה יותר מתמיד גם המעורבות החיובית. "יש פוסטים שהגיעו ל-60 אלף לייקים, והם מגיעים לצינור, ולהרבה עמודים גדולים וטוב שכך. המטרה היא להוריד את הווליום ולקבל פרופורציות, כי מה שקורה בתוך המדינה הרבה יותר מפחיד אותי מהטילים שמגיעים אלינו". בימים אלה, נוכח הפסקת האש, מתבלטות המתיחויות הפנימיות. העשן התפזר, האזעקות כבו וכעת אפשר לראות שוב בבהירות את החללים העצומים שבין קרעי החברה הישראלית. במאמאצחיק תמצאו הכל מהכל - נשים דתיות, חילוניות, טרנסיות וקוויריות. "אין דבר שאין", מסכמת המנהלת. כדי לאפשר מרחב בטוח לכולן, מוכרחה ההנהלה להציב חוקים ברורים למשתתפות.
"מטרתנו להכחיד את הטרחנות והשיפוטיות ולפעול להפצת החיובי והשמח בכל האספקטים של החיים", אלה המילים הפותחות את מניפסט הקבוצה. "שימו לב, אנחנו שמות דגש על נחמדות. הנחמדות באה לידי ביטוי גם בכבוד הדדי, שפה יפה ולא נמוכה, באפס שיפוטיות וביקורת. אל נא נחנכה אף אחת ופשוט נצחק ורק נהנה מהחברותא וההומור (...) שפה יפה וחיבוק וירטואלי זה הקונספט". את זה שהקונספט עובד אנחנו כבר יודעות. מה שמדהים הוא שהקונספט ממשיך לעבוד, גם עכשיו, ודווקא עכשיו. במהלך שבועות של מתיחות בטחונית משתקת ועל אדי המלחמה האחרונים, המאמצחיקיות מלמדות אותנו וואחד שיעור על שפיות ואורך רוח.
זה בדיוק מה שמאחלת לעצמה אלאלוף-שרעבי גם בחייה הפרטיים. "שהילדים יחזרו לבית ספר, שתהיה שגרה, עבודה, יצירה, שת"פים מסחריים, ושיהיה לי בית ריק", היא מתפללת. מנהלת הקהילה העסוקה רק עברה לבית חדש, ולדבריה, עוד לא הספיקה ליהנות ממנו. "כל פעם שאני חוזרת לפה יש פה מישהו או מישהי", היא חולקת במרמור מאמאצחיקי אופייני. באופק מחכים לה פרוייקטים מרגשים, ובעיקרם - מסיבה גדולה של מאמאצחיק שנדחתה למועד בלתי ידוע. "נשים קנו 1,400 כרטיסים והן יושבות ומחכות לרגע שאפשר יהיה לחגוג", היא מגלה. "אנחנו רוצות שיהיה אפשר לפנק, גם מבחינת הקורונה - שיהיה אוכל כמו שצריך ולא כיבוד אישי". הכל כבר מוכן - רק צריכה להבשיל העת לאירוע. "אני לא רוצה הפתעות", היא פוסקת. "אני רוצה שגרה מבורכת ומלא אירועים, ושאנשים יצאו מהבית". נראה שזה מה שנחוץ לכולנו עכשיו כדי לחזור לשפיות, אם אי פעם היה לנו דבר כזה, שפיות בישראל.