לפני יומיים נחשפנו לפוסט המזעזע הבא:
*טריגר פגיעה מינית*
פוסט חשוף
היי אמהות,
לא בטוחה למה אני רושמת דווקא כאן, אבל אני מרגישה שאני צריכה לפרוק וזו הקבוצה הראשונה שחשבתי עליה.
היום קיבלתי את ההודעה המצורפת מהמרכז לגביית קנסות.
18 שנים אחרי שהוא הטריד אותי מינית בפתח בניין המגורים שלי, לאור יום, כשאני בת 13, הצליחו לגבות ממנו סכום מגוחך של 3,300₪, מתוך ה-4,000₪ שנפסקו לטובתי.
חשבתי שהמקרה הזה מאחורי ושהוא לא השפיע עליי כהוא זה, אבל אני מתחילה לחשוב שטעיתי.
היום ההודעה הזו החזירה אותי 18 שנים אחורה למקרה, וכעסתי. כעסתי שרק עכשיו גבו ממנו את הכסף, כשאחריי רדפו עם התראות וריביות כשהייתי חייבת לביטוח לאומי 250 ש"ח על חודש שלא עבדתי אחרי שהשתחררתי מהצבא. אבל בעיקר כעסתי שהחזירו אותי אחורה ופתחו פצע שחשבתי שהגליד מזמן מבלי להשאיר אפילו צלקת.
כעסתי כי היום, כשאני עורכת דין, בפעם הראשונה קראתי את פסק הדין ונזכרתי במה שהוא עשה (והאמת שזה לא משקף אפילו חצי. שעתיים של עדות אצל חוקר ילדים ונוער התנקזו לפסקה עלובה), ובזה שהוא היה עבריין מורשע ומוכר למשטרה. למה? למה הוא היה משוחרר כדי לעשות לי מה שעשה?
כעסתי ואני עדיין כועסת שכשגיליתי שיש לי בת בבטן, זה הדבר הראשון שחשבתי עליו. איך אגן עליה מפני אנשים כמוהו? עליי לא הצליחו להגן.
היא בת 7 חודשים ואני כבר חושבת על השיחה שאעשה לה עוד איקס שנים. מה אגיד לה?
אני כועסת, ובפעם הראשונה מזה 18 שנים, אני גם עצובה. זה לא הגיע לי.
6 מתוך עשרה גברים הם רווקים - לפי המחקר הזה, המצב עוד יחמיר
"יש לי 3 נשים, הן עובדות ואני מלך שזז מעט. כמו בשחמט"
מחקר חדש טוען: OnlyFans למעשה בריאה מאוד לחיי המין שלך
טריגר תקיפה מינית: הסיפור המלא
"הייתי בת 13, בכיתה ז' או ח', ילדה כבר גדולה יחסית, שחוזרת הביתה לבד מבית הספר. נכנסתי לבניין ואני רואה גבר מכניס פליירים לתיבות הדואר, מה שבדיעבד התברר כשיטת הפעולה הקבועה שלו. לרגע לא חשבתי שהוא יכול להיות אנס או פדופיל, זה הרי באור יום, כל רגע יכול לרדת מישהו במדרגות או להיכנס מבחוץ, מי בכלל חושב שמשהו יכול לקרות?
אני נכנסת לבניין והוא אומר לי: "הי, חמודה, מעניין אותך חוג קפוארה והגנה עצמית?", אמרתי לו: "לא,לא", רציתי לעלות הביתה. הוא עצר אותי ואמר: "רגע, חכי, זה מאוד חשוב הגנה עצמית, אם מישהו יבוא לתקוף אותך ברחוב או משהו כזה את צריכה לדעת לפחות כמה תרגילים בסיסיים" - תביני את האבסורד.
אמרתי לו "לא תודה", הוא המשיך להתעקש ואמר שהוא יראה לי לפחות כמה תרגילים ואם אני ארצה אני אוכל להגיע לשיעור. ואז איכשהו הסכמתי או שפשוט נעצרתי לרגע, והוא אמר לי: "הנה, מה את עושה אם עושים לך ככה?" והכניס את שתי הידיים שלו מתחת לבתי השחי שלי, תוך כדי שהוא מנטרל את הידיים שלי, מתחכך לי בגב ונוגע לי בחזה, מעל הבגדים. ואז הוא הרים אותי כשיד אחת שלו הוא מעביר מעל הכתף ותופס לי את החזה, ויד שניה הוא מכניס מאחורה, בין הרגליים ואוחז באיבר המין שלי.
אני ממש זוכרת איך פתאום הבנתי מה הוא עושה, אחרי מה שהרגיש כמו נצח. ממש שמעתי את האסימון נופל. אמרתי לו שאני צריכה ללכת הביתה והתחלתי לעלות, ארבע קומות בלי מעלית, והוא רודף אחריי: "חכי, חכי". אני כבר בפחד, אני לא יודעת מה הוא יכול לעשות, אבל למזלי הוא היה שמן מסריח, סליחה, והתקשה לעלות. הגעתי לדלת, פתחתי אותה מהר ומיד סגרתי. הוא הגיע ודפק על הדלת: "אבא ואמא בבית? אל תספרי לאבא ואמא". ככה דקה-שתיים והלך".
"אני מעכלת מה קורה, עושה מקלחת, זורקת הכל לכביסה, ומהפחד מההורים שלי מתקשרת לאחותי לספר לה. באמת הרגשתי אשמה. פחדתי שיכעסו עליי. לא הלקיתי את עצמי על זה אבל האשמתי את עצמי שלמרות שהייתי ילדה חכמה, לא הבנתי מה קורה. אז התקשרתי לאחותי, שגדולה ממני בשבע שנים, משם זה הגיע להורים שלי, שמן הסתם לא כעסו. באותו יום או יום אחרי כן הלכנו למשטרה להגיש תלונה.
ֿ
הראו לי תמונות ומיד זיהיתי אותו, הוא היה מוכר למשטרה, כמו שאוהבים להגיד. נתתי עדות מצולמת במשך לפחות שעתיים, אמרו לי שאולי יציגו את זה במשפט, אבל שככל הנראה אני לא אזומן להעיד. היום אני יודעת שהעדות המוקלטת מספיקה, לא מזמנים ילדים בדרך כלל לבית המשפט. וזהו, שם זה נגמר.
חמש או שש שנים מאוחר יותר, כשאני חיילת, בדרך לבסיס, אני קוראת כתבה על עבריין מין שהשתחרר מהכלא. השם שלו לא היה רשום אבל מתיאור העובדות והנסיבות אני מבינה שזה הוא, ובאותו רגע - שבו אני קוראת שהוא השתחרר - אני מבינה שהוא בכלל היה בכלא. עד אותו רגע בכלל לא ידעתי את זה. אף אחד לא הביא לידיעתי שהוא נאסר, אף אחד לא אמר לי שבית המשפט קבע לזכותי פיצויים.
ממש אחרי שראיתי את הכתבה קיבלתי פתאום מכתב שמגיע לי פיצוי ושמתחילים בגבייה, משהו כזה, והעבירו לי איזה 200 שקל על חשבון הפיצוי, משהו מגוחך. התקשרתי אז לבית משפט השלום, כי לא הבנתי מה זה הדבר הזה, אני אפילו לא זוכרת מה ענו לי. ושכחתי מזה. כי אני לא צריכה את הכסף המסריח שלו, אני אגיד לך את האמת.
היום, 18 שנים אחרי המקרה ויותר מעשור אחרי ההודעה הראשונה שקיבלתי בנושא, אני מקבלת מכתב נוסף מהמרכז לגביית קנסות, לפיו הצליחו לגבות ממנו סכום מגוחך של כ-3,300 שקלים, ואני בהלם. אני בכלל לא ידעתי כמה אני אמורה לקבל, הרי לא ידעתי שהייתי אמורה לקבל משהו מלכתחילה. כבר שכחתי ממנו, הייתי במקום אחר, לא רציתי להיזכר בזה, זה לא עניין אותי, חשבתי שזה מאחוריי, ופתאום דפקו לי אבן ענקית כזאת על הראש. לא יכולתם לעדכן אותי לאורך השנים? אני נפגעת עבירה. אם הייתי יודעת מה קורה עם התיק אולי זה לא היה כזה שוק פתאום".
בתוך ההלם, מ' מנסה מנסה להבין מה הפיצוי שמגיע לה בעצם, ונכנסת לראשונה לקרוא את פסק הדין, דבר שעד אז בכלל לא עלה על דעתה לעשות.
כשהיא קוראת את פסק הדין היא מבינה שמלבדה, היו עוד 9 ילדות שנפגעו ממנו באותה הצורה, ושלמעשה מדובר בעבריין מין סדרתי. בין השנים 1985 עד 1991, עוד לפני שהיא נולדה, הוא הואשם כמעט אחת לשנתיים במעשים מגונים - רובם בקטינים, חלקם תוך הפעלת כוח - וקיבל בכל פעם בין שבעה ל-38 חודשי מאסר. ב-1995 נכנס למאסר של 48 חודשים בגין עבירה נוספת של מעשים מגונים בקטינים ועברות רכוש, וממאסרו האחרון, נכון לאותה תקופה, הוא שוחרר ב-1999. ב-2003 כבר התחילו המעשים עליהם נשפט בפסק הדין שעסק במקרה שלה.
"הנאשם ירצה עונש של 7 שנות מאסר בניכוי ימי מעצרו", היא מקריאה מפסק הדין, "ו-18 חודשי מאסר מותנים ל-3 שנים. הפיצויים שנקבעו הן 10 אלפים שקלים למתלוננת אחת, שמונת אלפים למתלוננת שנייה, 4000 לחמש מתלוננות שבהן גם אני, ועוד 3000 שקלים לשלוש מתלוננות נוספות. זה סך הכל 47 אלף שקלים ל-10 מתלוננות. מגוחך".
מה שהיא עוד מגלה זה שמשום מה, תיאור המעשים המפורט בפסק הדין הוא מעין גרסה מעודנת, שכלל לא קרובה לתאר את מה שבאמת קרה: "קודם כל, כתוב שהוא נגע לי "בחלקו התחתון של החזה". הוא נגע לי ממש בחזה. לא ב"למטה" שלו. הוא נגע לי ממש באיבר המין. רשום שהוא "נשען עליה מאחור". מה זה נשען עליה מאחור? הוא חיכך את הזין שלו בגב שלי. וכל החלק שבו הוא רודף אחריי הביתה במדרגות - למה זה לא רשום? אני זוכרת איך סיפרתי את זה, אני סיפרתי הכל. למה זה לא רשום?"
"זה פשוט נפל עליי בלי שהייתי מוכנה לזה. עכשיו קראתי את פסק הדין, עכשיו נזכרתי במה שהוא עשה לי, ממש חזרתי לשם. לחדר המדרגות הזה, לידיים המגעילות שלו. כשקיבלתי את ההודעה ממש בכיתי, פעם ראשונה, כאילו רק עכשיו אני מעבדת את זה.
"וגם עיצבן אותי שרק היום גבו ממנו את הכסף, ואפילו לא את כל ה-4000 שקל אלא 3382, משהו כזה, על השקל. 18 שנה אחרי? ככה, באיזה מין הודעה כזאת לאקונית? הייתי צריכה להתקשר למרכז לגביית קנסות כדי לבקש מהם את מספר התיק, כדי שאוכל לראות את פסק הדין. אפילו את זה לא היה לי. ואני כל כך הדחקתי את זה שלא זכרתי את השם שלו, ולא יכולתי לחפש עם השם שלי כי בגלל שהיינו קטינות, השמות שלנו היו חסויים. אין זכויות בסיסיות לנפגעות עבירות מין? להגיד שהוא נכנס לכלא ואת יכולה לנשום לרווחה זה המינימום, שלא לדבר על להעביר לך העתק של פסק הדין. לפחות הייתי מרגישה שמכירים בי, שאני מישהי שם. לא רק: הנה, קחי פיצוי עלוב".
והיום יש לך ילדה בת 7 חודשים
"בהריון, את יודעת, את אומרת לעצמך - אני לא רוצה בן, כי אני מפחדת שהוא יהיה לוחם. אבל אני גם לא רוצה בת, כי אני מפחדת שיטרידו אותה ברחוב. ואני זה סיפור אחד מתוך מאות אלפים. איך אני מגנה עליה? איך אני שומרת עליה? מה אני מלמדת אותה - לא לדבר עם אף אחד? אני לא רוצה להפחיד אותה. לא לדבר עם גבר? רק גבר יכול להטריד? לא יודעת. אני הרי ההוכחה שזה יכול לקרות גם באור יום, אז ללוות אותה הביתה בלילה לא בהכרח יעזור. אז איך? אני לא יודעת. אני מרגישה שהיא חייבת לדעת שעברתי את זה, אבל אני לא יודעת איך להעביר את זה - בעתיד כמובן - בלי ליצור חרדת יתר. את גם לא רוצה לגונן יתר על המידה, שהיא לא תיחשף בכלל לעולם. את רוצה שהיא תהיה אישה חזקה שיודעת להגן על עצמה. מה הכלים לזה? אני לא יודעת. קטונתי. אני מקווה מאוד שאני אצליח להבין".
כמה הערות לפני סיום:
• לפי אתר "כל זכות", "במקרה של קטינים להם נפסק פיצוי בהליכים פליליים, יעביר הביטוח הלאומי לילד סך של עד 10,000 שקלים עם פסיקת הסכום, ולאחר מכן ייפרע מהפוגע". כלומר את הכסף הנפגעת אמורה לקבל באופן מיידי מהביטוח הלאומי, שאחר כך אחראי להתקזז מול התוקף שלה.
• במדינה שבה רשות המים האזורית יכולה לעקל לכם את החשבון בלי שום אזהרה על חוב של 200 שקלים, לוקח 18 שנה לגבות כספים מעבריין סדרתי.