רק פאן וכיף? הלוואי. מאחורי הפרידה מרסקת הלב של ניר ויובל

דור מבואס כי שקד היא שקד אבל גם כי חבר שלו התאבד לפני 12 שנה בתאריך הזה. לומר את האמת, אי אפשר לדעת ממה הוא מבואס יותר, כי הפנים שלו תמיד נושאות את אותה הבעה עגומה. גם על שקד שורה הבילבול הזה, ולכן, בתוספת יכולות רגשיות של ערימת חציר, היא מעדיפה לשנות נושא ולהציע לו את מפלטן הרגשי האולטימטיבי של דמויות "אהבחה" כולן - אימון. באמת שאני לא מבינה את זה. מבחינתי אימון הוא לא דבר שמעודד אלא שצריך להתעודד לקראתו, אבל ביקום של דור ושקד אין גלידה או נטפליקס למזור רגשי, כי אם רק סקווטים.

דור לא רוצה סקווטים וגם לא צ'אנקי מאנקי - לדבריו, מה שחסר לו אצל שקד אלה "עומקים", שם נרדף כנראה לנויה, אישה שהמילה האהובה עליה היא פיישולס. הוא מתאכזב מתגובתה הרגשית הדלה של שקד, וזה לא כל כך הוגן, הרי הוא עצמו זרק את הפרט הזה כאילו נזכר ששכח קולה בבג'אז'. חוץ מזה, אפשר לחשוב איזו משענת כבר הייתה נותנת לו נויה, המייצגת בעיניו כל מה ששקד איננה. לתחושתי, קצת כמו ניר ביחסו ליובל, דור מחפש תירוץ להעיף את שקד ומניח את זה על סיפור ששלף מהבוידעם. הוא מסביר לה שהיא פאן, אבל "צריך לחשוב יותר על העומק", ועל זה יש לי כמה דברים לומר.

לא עיכלנו: גם נשים מעל גיל 30 קיימות ורוצות להרגיש טוב
ממדונה ועד בלאק צ'יינה, כולן חוזרות לאחור: #המסת שפתיים
אפשר להרגיע: ה-24 לאפריל הוא לא באמת "יום האונס"

אחד, למה עומק זה משהו שצריך לחשוב עליו? גם אתן מדמיינות אדם ש"חושב על עומקים" כסטלן שמסתכל על הים שמונה שעות ברצף? ולמה ככל שאנשים בתכנית הזו אומרים "עומק" כך הם נשמעים שטוחים יותר? מה זה עומק בכלל? נגיד, דור - יש לו רגשות, זה נכון, אבל זה לא שמדובר באיזה פילוסוף בדורו. בסוף הוא היפסטר די ממוצע עם קעקוע של פרח על היד ושאיפות אמנותיות שלא ממריאות. ושתיים, זו אמירה נוראית, שיפוטית ומעליבה.

כי לא משנה מה תגידו - כל רווקה סוחבת איתה תיק קטן, והתיק הזה הזה לוחש לה, כנגד כל המהפכות הפמיניסטיות בעולם, שערכה נמדד ביכולתה להחזיק זוגיות. ושאם רואים בה רק "פאן", היא לא שווה כלום. היא סטוץ. למעשה, עדיף שלא יראו בך כלום, רק לא "פאן". ועל רקע המטען התרבותי הזה, המוכר לכולנו, ברור שההערה של דור פוגעת. מאוד. דאי לנשים כמו שקד, שלחוצות להתמסד בגיל 25.

לדור לא חסרים אצל שקד "עומקים", חסר לו סדיזם. נוח לו איתה יותר מדי. לצד זה, כן, הוא נעלב מהתגובה הבוקית שלה, באופן לגיטימי ומובן. הבעיה שבשלב הזה שקד גם נעלבה מדי בשביל לרדת מהעץ, גם כן באופן לגיטימי ומובן. בשלב הזה רגשותיו העמוקים של דור מעניינים את ישבנה המוצק והיא מחזירה לו בסיילנט טריטמנט. דור המום: הוא מנסה "לבנות פה משהו". ה"משהו" הזה הוא כנראה התהליך עם עצמו, שאלוהים יודע מהו התהליך הזה ומה מטרתו, כי הרי עם שקד הוא לא רואה עתיד ואף אמר לה את זה בפרצוף.

התגובה של שקד מובנת לי, ובכל זאת, גם דור וגם נויה מסתכלים עליה כאילו יצאה במסע נקם מטורלל על כל הראש וכתבה "דחוף תציור המכוער שלך לתחת" באמצעות מטוס סילון מעל שמי ישראל. התמיהה שלהם מעצבנת. כאילו כולם משחקים כאן משחק, לכולם ברור שכולם משחקים, והם אפילו לא משחקים טוב במיוחד. כל הסיפור הוא שדור השתמש בשקד כדי לגרום לנויה לקנא, ושקד אולי קצת ילדותית וצעירה - אבל פראיירית היא לא, ועכשיו היא בסך הכל הבינה עם מי יש לה עסק.

כמו שאמרה בעצמה היא יודעת מה היא שווה, ולכן אך מתבקש שתיקח את חפציה ותיפרד ממנו בטריקת דלת. דור, כמו להמחיש בכוונה עד כמה צדקה בתגובתה, הולך ישר אל נויה ומספר לה שרק איתה "הרגיש" באמת, צעד נכלולי פעמיים - גם כלפי שקד, וגם כלפי משה, ופעם אחת פתטי מאוד - בשביל עצמו.

כשנויה אומרת "פאן" היא דווקא באמת מתכוונת לזה, והיא ומשה מתקרחנים על יריד קריקטורות בשוק. בשאר הזמן, משה נכנס היטב לנעליו של דור 2 כשוטף כלים ואוזן קשבת לתלונותיה על דור 1. גם הוא מתמרמר מזה, אבל נראה חסין מהקודמים. העמידות שלו נוסכת בה ביטחון וגורמת לה לפרוץ בשירה של מי שאולי הייתה זמרת, לדבריה, אך בהחלט לא עוד. נראה שהם משתלבים זה בזו בהרמוניה, זמן טוב בשביל דור, האיש עם הכוונות השקופות בהיסטוריה, להפציע פנימה.

תאמינו לי, אין לי מושג איך משה שורד את זה. אין לי מושג בכללי מה עובר לו בראש - הוא עדיין חידה בעיניי. אני יודעת שהוא מדריך כדורגל ומתנדב בעמותה, אבל לא יכול להיות שהוא רק יום המעשים הטובים בדמות בן אדם. צריכות להיות שם גם שריטות וחולשות, ואלה עדיין לא מפוענחות בעיניי, גם אחרי שהודה בסדנת הסחו-תרפיה הזוגית שלהם שהוא זקוק לביטחון בקשר. כולם זקוקים לזה, משה - מה מייחד אותך, למען השם?

אפילו הסדק הראשון בינו לבין נויה נראה משועתק מקשרים קודמים, כשהוא פולט מהר מדי ומוקדם מדי שבקשר זוגי, מבחינתו, "אני ואת זה כאחד". כצפוי, היציאה הזו מבעיתה את נויה, אך לא מפריעה לה להעניק חזרה וידוי פגיע משלה. זה לא פשוט, כי נויה לא מוצאת בעצמה חסרונות בקלות מדי, אך לבסוף היא קוראת לעצמה טיפוס "מרצה". אני ממצמצת פעמיים, ומנסה לחשוב מתי בעצם ראיתי את נויה עושה משהו בשביל מישהו אחר בתכנית הזו, ולא עולה לי. עד כה תפסתי אותה כטיפוס המאוהב בעצמו באופן חד משמעי ונדיר, ללא סייגים, מכף רגל ועד ראש, ופתאום אני חושבת, אולי בעצם יש כאן זן מתוחכם של ריצוי? מאין הפוך-על-הפוך, במסגרתו נויה עושה עצמה אגואיסטית, שמא תיתפס כחלשה?

חשבתי וחשבתי שוב, ואז עניתי לעצמי: לההה. לנויה בהחלט אכפת מה חושבים עליה, אבל ריצוי, זה לא. היא מכורה לדימוי הנערץ שגברים מחזיקים לגביה, וגם זה סוג של שיעבוד, אבל אחר לגמרי. כי בעוד שנשים מרצות, כמו יובל למשל, יבטלו את עצמן בעבור גבר אחר, נויה לעולם לא תסכים לסטות מהדרך שלה. כפרות, את לא יודעת כמה נשים צופות בך? הרי לרובנו הריצוי זורם בדם, אל תחרטטי אותנו שככה זה נראה. ריצוי זה לראות איתו סרטים משעממים עד שלוש בבוקר כדי להיחשב מתוחכמת, ריצוי זה להתנצל אחרי ש*הוא* מעליב אותך, ריצוי זה יובל. נא לחזור ולמצוא בעצמך חיסרון אמיתי. פרפקציוניזם לא נחשב.

עוד עניין משונה בכל האיוונט הזה, הוא השתפכות הרגש של נויה. הפרק מסתמן שאכפת לה ממשה באיזה אופן מיוחד, שהוא מאפשר לה להיחשף ולהיפתח כפי שלא חוותה עד כה. גם אתן מרגישות שפיספסתן פרק בעלילה הזו? אם אכן נוצר פה איזה מפגש בלתי-אמצעי, אני מודה שהוא נעלם מעיניי. על פי השתלשלות העניינים ביניהם, נראה היה שמשה בסך הכל פחות מעצבן את נויה משני הגברים הקודמים. ובכל זאת בשיחה הגורלית, ולמרות דליפת הרגש המופרזת שסיכנה אותו בסדנה, היא מחזירה לו מבט נוצץ על החלטתו להישאר לשלושה ימים נוספים. אני עדיין סקפטית.

יובל קמה בבוקר בהחלטה ליהנות מהיום, אתגר לא פשוט כשהיום הזה כולל בתוכו את ניר. במקביל, דניאל משתדלת לתת צ'אנס לרן למרות שנמאס לה מגברים, ואולי בדיוק בגלל זה, הרי להכיר מישהו חדש עכשיו - לא בא בחשבון. היא קוראת "הלביאה הלוחמת", הוא קורא "הלוחם השליו", לדעתי הם דווקא יכולים להתאים על רקע כלליות מדהימה. שניהם בני אדם כל כך בסיסיים, שזה אשכרה יכול לעבוד. את הכלום הבסדר הזה הם נושאים איתם אל דאבל דייט עם יובל וניר, שיטעינו אותם בקצת משמעות, אבל מצג השווא של הזוגיות המוצלחת ביניהם רק מדכאת אותה יותר.

לכאורה, המרחק בין יובל לניר מצטצם על רקע היזכרות פתאומית בזיכרון עבר מתוק בשבילם, מביך בשבילנו - ערב הקריוקי. לרגע נראה שהם מצליחים להחזיר חרמנות ליושנה. הם מגיעים למשכנו של שף מדקלם נותן חסות כדי לבשל יחדיו, ודניאל מאשימה את עצמה: זו פעילות מקרבת, היא אומרת, אבל היא עצמה מרגישה מרוחקת. לדעתי היא טועה, אין דבר מעצבן יותר מלבשל ביחד, והשעשוע הרגעי שמופיע בין יובל לניר נובע מכך שמצאו פעילות שאפשר לא לדבר בה. כי כשהם מדברים, זה בלתי נסבל.

אגב יובל ודניאל, מישהי זוכרת את הלרלור של נויה מתחילת העונה, לפיו שורר ביף סימוי בין יובל ודניאל? האם הסיפור הזה אמיתי, או מדומיין כמו מערכת היחסים בינה לבין דור? אנחנו כבר בשיאה של עונה, ולא נראה שום רמז לעוינות בין דניאל ליובל. אני חושדת שמדובר בעוד נרטיב מומצא של נויה, כמו ההתאהבות במשה. על כל פנים, הן דווקא נהנות יחדיו, ופחות עם הגברים.

ואכן, מרגע שיובל וניר חוזרים הביתה ואין להם עוד מי שיחמיא להם בכשלונו, הזוגיות שלהם קורסת. ומהי הבחירה הנכונה ביותר ברגע כזה? נכון מאוד, לחרוט בעורך סימן להנצחת הזוגיות שלא ימוש לעד. הם הולכים להתקעקע יחד, פעילות נפוצה, מסתבר, לביצוע עם אדם שהכרת אתמול בטלוויזיה. יובל, המתגלה כגיקית חמודה רצח, מקעקעת משהו מהארי פוטר, ואילו ניר ממחזר על עורו את המוטו "כיף לך תישאר" שהוא נאחז בו כאילו היה דבר חז"ל.

רגע ההחלטות מגיע, מעולם לא הייתי אופטימית פחות, אבל מאיה ורטהיימר עולצת למצלמה בסגנון הפסטיגל. "יש לך הכנסת אורחים טיל", מחמיא רן לדניאל. גם דניאל חושבת שיש לו דרך ארץ אחושרמוטה יש גבול לפשרה והם נפרדים כידידים. במקביל, בפורטל השני לגיהנום, ניר לוקח את ההפסקה הדרמטית של חייו רגע לפני שהוא נפרד מיובל, תוך התקף חרדה אטומי. הוא מחרטט קצת על להבות ואהבות, ואז מניח את המספריים על חוט היחסים שלהם, אבל כמו פארודיה נוראית ב"ארץ נהדרת" - משאיר בכל פעם מחדש מרווח שבו תוכל יובל לעשות את זה בשבילו. לתחושתי הוא כל כך חושש לשאת בהשלכות התדמיתיות של הפרידה, שהוא עושה הכל כדי לגרום לה להיפרד ממנו, כמו מלצר תשוש שמפיל מזלגות עד לפיטורים המיוחלים.

אבל מי שלא רוצה לקלוט רמזים לא יקלוט, ויובל לא רוצה. היא כל כך לא רוצה שגם אם היה מאיית לה את המילה פ', ר', י,' ד', ה' ולהסיק מזה את כוונותיו, היא לא הייתה קולטת. אלוהים, שמישהו יעשה כבר חסד עם החיה הגוססת הזו. אבל תראו את הגאונות: ניר עשה את האירוע כל כך אבאוט הים, שלמרות הכל, בסופו של דבר יובל מנחמת אותו על הפרידה. ואכן, לבסוף, כעבור כרבע שעה של מופע חרדות אור קולי והליכה מסביב לעניין, הוא מבין שאין לו ברירה, אלא לומר בפירוש, "אני לא נשאר". תודה לאלוהי הבלו נאן. הוא עוזב, ויובל נשארת עם הקעקוע שהתחרטו עליו הכי מהר בהיסטוריה.

בפרקים הבאים
אנחנו בעונת הגימיקים, על כן בפרק הבא תבחר ההפקה את השידוכים לגמרי לבד. אחת מהן היא כריסטינה שתנחת בארץ במיוחד בשביל דור, ויש לי תחושה חיובית לגבי זה, כי הכי מתאים לדור בעולם להידפק על תיירת. בהמשך, על פי התכנית, הוא יאכל תסביך על הבדלים תרבותיים ויספר לעצמו שזו הייתה אהבה גדולה אך בלתי אפשרית בשל המרחק הפיזי, לאחר שכריסטינה תחזור לארץ מוצאה. אבל בינתיים הולך להיות כיף, ואני בעיקר מחכה לתגובה של נויה. בעצם, צריך לומר בהגינות - אין דבר טוב יותר בעונה הזו מהתגובות של נויה.