האמונה הרווחת היא שמונוגמיה באה טבעי יותר לנשים מאשר לגברים. הרבה אנשים מאמינים בנרטיב הזה, שאומר שהמינים פשוט "מחווטים" בצורה שונה, וזו הסיבה שנשים התפתחו להיות מונוגמיות וגברים להיות מכונת פיזור זרע איימתנית.
יש רק בעיה אחת עם קו המחשבה הזה, לפחות לפי ספרה האחרון של הסופרת וונזדיי מרטין - הוא לא נכון. בספרה היא מסבירה מדוע כמעט כל מה שאנחנו מאמינים על נשים, תאווה ובגידה הוא שגוי, וכיצד המדע יכול לשחרר אותנו. הספר מבוסס על המחקרים האחרונים וראיונות עם מומחים במיניות האדם, והתוכן מאתגר אותנו לחשוב אחרת על נשים ומין, "ומפוצץ" כמה וכמה אמונות שווא לגבי מיניות נשית בפרט, כולל מתי ומדוע נשים בוגדות.
מזל שיש רופא, כי זה, רע, וזה יחמיר: תסמונת הסטוקהולם של דור
בחוץ היא סמל מין, בבית אין לה חשק: הסנדלר היחף גרסת האורגזמה
"מריל סטריפ של הפורנו" כמעט מתה בצילום סצינת סקס מתישה
"החלטתי לכתוב את הספר הזה כי אני עצמי הייתי אסון במונוגמיה בשנות ה-20 לחיי. ברגע שהתחתנתי - למרבה השמחה, אוסיף - מצאתי את עצמי תוהה האם מונוגמיה תתאים לי ולבעלי לנצח, ואיך זוגות אחרים מתמודדים עם זה. שאלתי - מהי הפרהיסטוריה האבולוציונית של הקשר הזוגי - ובמיוחד של המיניות הנשית - ומה היא יכולה לספר לי על הבלבול שלי כרגע. באותו זמן הסיבות שלי היו אישיות. בנוסף, תמיד חיבבתי דווקא נשים שהתרבות שלנו אוהבת לשנוא, ו"המופקרת" היא אחת מהן, ללא ספק".
אם שואלים אישה עד כמה נפוצה בגידה בקרב נשים, בהשוואה לשיעור הבגידה בקרב גברים, התשובה תלויה באיך השאלה מוצגת וכמה נוח האישה מרגישה להיחשף. אנחנו יודעים שמכיוון שיש עדיין סטיגמה לגבי בגידה נשית - כלומר, אנחנו עדיין חושבים שזה יותר "טבעי" שגברים יבגדו - נשים פחות מדווחות על בגידות, ומעדיפות לדווח על העדפות והתנהגויות שתואמות את הציפיות החברתיות.
מצד שני יש דיווחים שאומרים ש-50 אחוז מהנשים הודו כי קיימו יחסי מין עם מישהו שאינו בן זוגן בזמן זגוגיות מונוגמית, והשיעור הזה גבוה יותר בקרב אנשים בשנות ה-20 לחייהם. בגילאים הצעירים נשים נשואות אםילו לוקחות גברים נשואים בכל הנוגע לבגידות ותכיפותן.
"הרבה מהאמונות שלנו לגבי למה נשים בוגדות הן פשוט לא נכונות" אומרת הסופרת. אחד מהם הוא הרעיון שבעוד גברים בוגדים בשביל סקס, נשים בוגדות בשביל קשר רגשי. בקלות אימצנו את הרעיון שנשים בוגדות כי הן רוצות 'אינטימיות רגשית'. אבל מחקרים רבים דווקא מצביעים על כך שנשים רבות בוגדות מאותה סיבה שגברים בוגדים - בשביל סקס מעולה. הנשים שצפיתי בהן ודיברתי איתן במסיבות סקס בהחלט לא חיפשו קשר רגשי. הם אמרו לי 'אני כאן בשביל סקס ללא מחויבות'."
בינתיים, דיווח עצמי על מוטיבציה לבגוד מסבך את העניינים, הסבירו לי מומחים. הרבה נשים שהפנימו את ההנחה שנשים בוגדות בגלל קשר רגשי נוטות לדווח שהן מחפשות קשר רגשי במעורבות החוץ-זוגית שלהן. באופן דומה, גברים שנאמר להם שגברים בוגדים בגלל ריגוש מיני ידווחו שהם מחפשים ריגושים. אבל מומחי בגידות כמו תמי נלסון, מספרים שהמניעים הגבריים והנקביים דומים יותר ממה שאנחנו חושבים.
עוד אחת מהאמונות שעוסקת בהן הסופרת, היא הסברה הרווחת שנשים לא "יסטו" אם הן מאושרות בקשר הזוגי, אבל יותר משליש מהנשים במחקר אחד תיארו את נישואיהן כ"מאושרים" או "מאושרים מאוד". יכול להיות שהסיבה היא שנשים הן באופן טבעי יותר ביתיות, הן זקוקות ליחסים טובים כדי לשגשג מבחינה מינית, באופן שמתבטא לאו דווקא בתוך המונוגמיה. סינתיה גרהאם ועמיתיה מצאו כי פי שניים יותר נשים דיווחו על חוסר עניין במין במערכת יחסים לאחר שנה, מאשר גברים. במקום להניח שזה בגלל שנשים פשוט פחות אוהבות סקס", מומחים רבים שוקלים כעת שנשים זקוקות לגיוון, חידוש והרפתקאות מיניות לא פחות מגברים, ואולי אף יותר, וכי הליבידו הנמוך הוא בסך הכל התגובה שלהן לשעמום וחוסק סיפוק.
הפסיכולוגית מרתה מיינה סיכמה זאת בתמציתיות רבה "מערכות יחסים ארוכות טווח מקשות במיוחד על התשוקה הנשית". בעוד אנחנו כל כך בטוחים שמדובר בגברים שמחווטים לחפש בחוץ ומשתעממים ממונוגמיה מהר יותר מנשים, חוקרים רבים חושבים כעת כי הנשים הן אלה שנאבקות במיוחד עם מיסוד התפקידים, והביתיות המעמעמים את החשק המיני שלהן.
בני אדם התפתחו כאסטרטגים מיניים וחברתיים גמישים ביותר - זו אחת הסיבות שההומו ספיינס עדיין בסביבה, וכאשר דארווין הבחין שנקבות ממינים רבים הן מטבען קוי ובררניות ומאופקות, מבחינה מינית, והזכרים היו תחרותיים ורנדי באופן טבעי, הוא מיסגר את מה שראה וקיבע את האמונה. מה שאנחנו יודעים היום בעיקר בזכות פרימטולוגים, אנתרופולוגים וחוקרות מין נשיות הוא שכאשר ההקשר מדוייק, המיניות הנשית היא אסרטיבית, הרפתקנית, וקרובה מאד למה שאנחנו מכנים "מופקרת".
האנתרופולוגית שרה הרדי מספרת לנו שבכל המינים, כולל בקרב בני אדם, האם הטובה ביותר עבור הצאצאים שלה היא זו שהייתה במשך עידנים רבים, בנסיבות שרחוקות מאד מלהיות נדירות, מופקרת. על ידי היותה כזו, היא יכלה להגדיל את הסיכויים שלה להריון בריא וצאצאים חזקים, וליצור רשת רחבה יותר של תמיכה על ידי שניים או שלושה זכרים שהאמינו שהצאצאים עשויים להיות שלהם.
בתרבויות עכשוויות כמו הבארי בדרום אמריקה, אנשים מאמינים שתינוק נוצר על ידי זרע של כמה גברים, ונשים מונוגמיות עלולוך להיחשב לאמהות קמצניות ורעות. ברוק סלזה מספרת לנו שבגידה נשית מועילה לנשים ולצאצאיהן. כאשר אנו מתבוננים כעת בהתנהגות מינית נשית חוצת תרבויות ובקרב פרימטים שאינם אנושיים,מוטל עלינו לפקפק בהרבה מההנחות הנוחות והמנחמות שלנו לגבי התנהלות מינית נשית.