האמזונות של יוון העתיקה הופיעו לראשונה בספרות הקלאסית לפני כמעט 3,000 שנה, ועדיין ממשיכות להוות השראה לתנועות פמיניסטיות, לסביות וטרנסג'נדריות עד היום. עם זאת, חוסר בראיות ארכיאולוגיות מוצקות לקיומן פירושו שהיסטוריונים עדיין מבינים מעט מאוד על הנשים הלוחמות האגדיות הללו, כאשר כמה חוקרים טוענים שהן היו יצורים מיתיים שמעולם לא היו קיימים ותו לא.
לא משנה אם הן אמיתיות או בדיוניות, האמזונות עוצבו מחדש ללא הרף והתיישרו מחדש עם קבוצות שונות שאינן מתאימות למגדר שלהן במהלך השנים. בניסיון להבין את ההיסטוריה המורכבת הזו, כתב העת ללימודי לסביות פרסם לאחרונה גיליון מיוחד המוקדש למורשת האמזונות.
מי היו האמזונות?
כמו בחברות רבות, נשים ביוון העתיקה היו צפויות למלא תפקיד של עקרות בית, לגדל ילדים ולנהל את ענייני פנים הבית. "עם זאת, החל מהומרוס, הסופר היווני המוכר ביותר, סיפורי האמזונות התעוררו כדי להתנגד לציפיות הללו", כותב וולטר דובאל פנרוז הבן, מחבר המבוא לגיליון המיוחד. באיליאדה, שנכתבה במאה השמינית לפני הספירה, הוזכרה לראשונה קבוצת נשים אניגמטית זו שמוזכרות שם כחלק מן העבר (במרחק כשני דורות מהזמן של המסופר - מלחמת טרויה). הן זכו מאז להתייחסות על ידי מחברים רבים במהלך 700 השנים הבאות. לפי פנרוז הבן, "הספרות היוונית העתיקה מפרטת כיצד האמזונות קראו תיגר על הפטריארכיה, חיו ללא גברים והביסו את אויביהן הגברים. האמזונות נלחמו וצדו - משימות שהוקצו באופן נורמטיבי לגברים ביוון העתיקה. לפיכך באגדות ובאיקונוגרפיה יוונית עתיקה, האמזונות נתפסות כאינדיבידואלים שאינם מתאימים למגדר שלהן".
מקורן של הנשים פורצות הדרך האלה אינו ידוע, אך חלק מהחוקרים מאמינים שהאמזונות - או לפחות האגדה עליהן - היו קשורות ללוחמות קדומות סקיתיות ותראקיות, אשר קיימות לגביהן עדויות ארכיאולוגיות ממשיות. הן תוארו כחברה שבה נשים ממלאות את כל התפקידים שבחברות אחרות ממלאים גברים. הן חורשות, שותלות, רועות את הבקר, ובעיקר מאמנות את הסוסים. האמיצות שבהן עוסקות בציד ובאימוני מלחמה כשהן רכובות על סוסים ומקיימות קשר עם גברים רק לצורכי התרבות.
איך בדיוק הן הנציחו את החברה לנשים בלבד שלהן היא עוד תעלומה, אם כי אפשר למצוא כמה רמזים רדיקליים בכתביהם של סופרים יוונים מסוימים. הפילוסוף והגיאוגרף סטראבון מהמאה הראשונה לפני הספירה, למשל, כתב שהאמזונות היו מקיימות יחסי מין עם קבוצות שכנות של גברים פעם בשנה, בדרך כלל במשך חודשיים באביב. כל ילדה שנולדה כתוצאה מהמפגשים האלה גודלה על ידי הנשים הלוחמות, בעוד שהבנים נשלחו לגור עם אבותיהם. "בשאר ימות השנה, סטראבון מספר שהאמזונות חיו ללא תלות בגברים לצורכי חקלאות, גידול סוסים, ציד ומלחמה", מסביר פנרוז ג'וניור.
עוד על יוון העתיקה
הגודל בהחלט קובע: מדוע לפסלי יוון העתיקים יש פין כה קטן?
חשיפה ראשונה: כך נשמעה המוזיקה היוונית הקדומה בשיר שאף אחד לא שמע מזה 2,000 שנה
האם האמזונות היו לסביות או טרנסג'נדריות?
על אף הקשר שלהן עם תנועות לסביות מודרניות, האמזונות מעולם לא תוארו בספרות העתיקה כלסביות. אמנם זה לא אומר שהן לא היו, אבל זה אומר שכל קונוטציות לסביות שיושמו על האמזונות אינן מבוססות. לא פחות קשה להגדיר את המגדר שלהן, אולי בגלל שהמושג של טרנסג'נדריזם לא הובן בעת העתיקה באותו אופן כמו היום.
בכל פעם שהן מוזכרות בכתבים הקלאסיים, האמזונות מגדרות מבחינה דקדוקית כנקבות. באופן דומה, הן מתוארות על כלי חרס יווני עתיק בדרך כלל כבעלות עור לבן, ובכך הן נבדלו כנשים בניגוד ללוחמים הגברים בעלי העור השחור.
יחד עם זאת, האמזונות תמיד נראות נלחמות ולובשות בגדי גברים, ובכך מסמנות את תפקידן הגברי למרות המין הנשי שלהן. יתרה מכך, באיליאדה של הומרוס, האמזונות מתוארות כאנטיאניירי, כלומר "שוות לגברים". מעניין גם לציין שיש חוקרים הטוענים שהמילה "אמזון" מתורגמת כ"חסרת חזה" ביוונית עתיקה, מה שמעיד על כך שהנשים הלוחמות הללו אולי נתפסו כלא נשיות, לפחות מבחינת תפקידים מגדריים. נקשר בטענה שהן כרתו את שדן הימני כדי שתוכלנה להשתמש בקשת או בכידון, אולם חוקרים רבים כיום טוענים שאין יסוד לפירוש הזה וכי הדימויים החזותיים הרבים של האמזונות מפריכים אותו.
"לפיכך, בספרות היוונית הקדומה, האמזונות מוגדרות בבירור כנשים, אבל הן גבריות ואינן תואמות את המגדר", כותב המחבר, "בעגה של המאה ה-21, אנו עשויים לחשוב על האמזונות כמגדר לא-בינארי או טרנס-גברי, אבל מנקודת מבט יוונית עתיקה, ייתכן שהן הובנו טוב יותר כמייצגות של גבריות נשית".
במילים אחרות, למרות שזה עשוי להיות מפתה להקצות תוויות, כינויים וקטגוריות מגדר מודרניות לאמזונות, כל מה שאנחנו באמת יכולים לומר בוודאות הוא ש"היוונים תפסו אותן כחוצות תפיסות יווניות קדומות לגבי מגדר ומיניות".
על אף - ואולי בגלל - אי הוודאות ההיסטורית סביב האמזונות, דמותן הותאמה שוב ושוב כדי להכיל את רוחן של קבוצות לא תואמות מגדר. האמזונות של דאהומי, למשל, היה השם שניתן ליחידה צבאית שכללה נשים שהתקיימה במה שהיא כיום בנין במערב אפריקה במאות ה-17 עד ה-19. לאחרונה, "פמיניסטיות לסביות בארצות הברית אימצו את האמזונות בתור אמותיהן שהתריסו נגד הפטריארכיה והחליטו לחיות בלי גברים, באופן שנודע בתור בדלנות לסבית", כותב פנרוז הבן. בסיכום המונחים הכלליים המורשתים שלהם, אומר פנרוז ג'וניור, כי "בעוד שהאגדות של האמזונות סיפקו מוצא פיקטיבי ללסביות, היום הן משמשות גם כמיתוסים של מוצא עבור קהלים טרנסג'נדרים ומגדריים לא בינאריים".