"בפעם הראשונה כשהמשפחה שלי הקשיבה לשיר, חשבו שזה נכתב על החטופים. זה כנראה לא במקרה, הכאב הפרטי שלי התערבב עם המציאות הנוראית מאז השבעה באוקטובר". כך חשפה אלה פרטוש, תלמידת "עתיד" מבואות ים, שכתבה ושרה על זוגיות רעילה שחוותה.
"איבדתי את זכות הבחירה על דברים מינוריים כמו לאן ומתי אנחנו יוצאים, מה אני לובשת, ועד לדברים מהותיים יותר. לקח לי זמן להבין שמה שקורה בינינו לא בסדר, הייתי במערבולת רגשית. ההבנה הגיעה רק אחרי שנפרדנו. לאחר שנפרדנו התעסקתי המון בשאלה: אם היה לי כל כך רע, למה חזרתי אליו בכל פעם?"
מסכן טראוויס: קורטני קרדשיאן "יצאה מהארון" כאוטו-סקסואלית
גברים חושפים על מה לא יתפשרו בזוגיות, וכן, יש קשר לחתול
"מה דפוק בי?" השאלה שכל אישה אל הורית צריכה ללמוד לחיות איתה
השבוע השיקה רשת החינוך עתיד אלבום שירים ייחודי שכתבו, הלחינו וביצעו תלמידות ותלמידים במסגרת הפרויקט "עתיד יצירתי". הפרויקט נותן במה ליצירה מקורית פרי עטם של תלמידי רשת החינוך "עתיד", המייצגים את מגוון הקשת בחברה הישראלית ומצליח לחבר ביניהם. התלמידים הקליטו את השירים במהלך מלחמת "חרבות ברזל" וחלק משירי האלבום משקפים גם את רוח התקופה. חלק אחר באלבום מהווה מראת מציאות שגם בעת לחימה ענייני החיים הפשוטים ממשיכים להיות מושא ליצירה וכי יש מי שעדיין בוער בו לכתוב על זהות אישית, אתגרים אישיים, יחסים ואכזבות, מרדף להגשמת חלומות, ועד לחשש בעקבות גיוס בן זוג לתפקיד קרבי.
האלבום הופק בסטנדרט מקצועי גבוה במיוחד על ידי אנשי מקצוע מנוסים מתעשיית המוסיקה בארץ בשיתוף "אבן חיים הפקות מוסיקה" וכולל מגוון של שירים בעברית, אנגלית וערבית, כמו גם יצירה אינסטרומנטלית. כחלק מתהליך היצירה פגשו התלמידים את הזמר והיוצר עידן רייכל לסדנה מיוחדת והוא נחשף לשירים שכתבו.
אחד השירים המקוריים, האמיצים והחשופים ביותר באלבום, "בלי חרטות", שייך לאלה פרטוש, שכותבת ברגישות ובכנות על נערה שנקלעה לזוגיות רעילה. אלה, שתחגוג בקרוב את יום הולדתה ה-18, מתגוררת בעמק חפר ולומדת בכיתה י"ב ב"עתיד" מבואות ים. היא כותבת, מלחינה ומבצעת שירים מגיל 14 ולא בכדי היא עברה בהצלחה את מבחני הקבלה ללהקה הצבאית, אליה היא עתידה להתגייס.
השיר מדבר למעשה על זוגיות רעילה. האם חווית בעבר זוגיות כזו?
"כן, השיר שלי 'בלי חרטות' נכתב חודשים בודדים לאחר שיצאתי מזוגיות רעילה. הייתי במערכת יחסים עם בחור שגדול ממני בשנה, איתו חוויתי יחסי כוחנות. הוא היה מרשים וכריזמטי, מה שגרם לי לפעמים להיות עיוורת למה שקורה. הייתי נוסעת אליו בלי הפסקה ובדרך חזרה הביתה, מוצאת את עצמי חלשה פיזית ונפשית ועצובה אבל למרות הכל תמיד חזרתי אליו. כמו כל מערכת יחסים, היא התחילה בהתלהבות, 'פרפרים' והתאהבות אבל עם הזמן מצאתי את עצמי במערכת יחסים שבה אני חסרת שליטה ודעת על מה שקורה".
איבוד שליטה?
"איבדתי את זכות הבחירה על דברים מינוריים כמו לאן ומתי אנחנו יוצאים, מה אני לובשת, ועד לדברים מהותיים יותר. לקח לי זמן להבין שמה שקורה בינינו לא בסדר, הייתי במערבולת רגשית. ההבנה הגיעה רק אחרי שנפרדנו. לאחר שנפרדנו התעסקתי המון בשאלה: אם היה לי כל כך רע, למה חזרתי אליו בכל פעם? לקחתי את המטאפורה של הצאן לטבח, והפכתי אותה. 'זה לא שהצאן נסע אל הטבח שעות ארוכות'. הרגשתי קצת אשמה על כך שהמשכתי לנסוע אליו, למרות הכל, כצאן לטבח".
למה בחרת לעסוק בנושא הזה?
"כתיבה והלחנה היא הדרך שלי לדבר ולתרגם את מה שאני עוברת. המלחמה, שהתחילה בשבעה באוקטובר וסרטוני הזוועות שנחשפו במדיות החברתיות, הציפו אצלי את מה שחוויתי. השיר 'בלי חרטות', שכתבתי והלחנתי בתוך מספר שעות, התחיל מכמה משפטים שכתבתי בפתקים בטלפון והפך ליצירה שלמה. אני משתמשת באמנות, ציור, כתיבה והלחנה כדי לרפא את הנפש, זו הדרך שלי להוריד מעליי את המשקולת, להתגאות בה ולהמשיך הלאה".
מה את חושבת על החטופות בעזה?
"אני לא יכולה לדמיין מה עובר על הבנות בשבי במשך כל כך הרבה זמן, הלב שלי נקרע. הם והן נתונות לשליטתו של אויב לא אנושי. אובדן חופש השליטה בחייך, בביטחונך ובגופך הוא טרור מהסוג הגרוע ביותר שאפשר לדמיין. בפעם הראשונה שהמשפחה שלי הקשיבה לשיר, הם חשבו שזה נכתב על החטופים. זה כנראה לא במקרה, הכאב הפרטי שלי התערבב עם המציאות הנוראית של מאז השבעה באוקטובר".
צריך הרבה אומץ לחשיפה הזו?
"לא את הכל אפשר להגיד, לא על הכל אפשר לדבר, לכן מזל שיש מוזיקה שבעזרתה אני מתרגמת טראומות לפסקול. ידעתי מראש שבחירת השיר שלי תהיה לא צפויה, אבל ברגע שהרגשתי את האי נוחות בכיסא של המשפחה והחברים שלי בפעם הראשונה שהקשיבו למילים, ידעתי שהשגתי את המטרה שלי וזה עובד. על נושא הגבולות במערכות יחסים מדובר פה ושם בחדשות, אבל לא במוזיקה. לכן אני חושבת שהגיע הזמן לדבר על 'הפיל שבחדר' ולנרמל את השיח בכל מה שקשור לגבולות, תקיפות ויחסי כוחנות.
ולמה לדבר על זה בגיל 17? אולי כי לא הכל צריך להשאיר למבוגרים, ואולי כדי להכתיב מציאות חדשה בה פשוט מדברים את הכל. הנגשת הנושא הזה במוזיקה בעיניי תעזור להעלות את השיח ולשנות דפוס מסוים, לתת תשובה לשירים כמו 'אהבת פועלי בניין' או 'כשאת אומרת לא'. אני רוצה להכתיב מציאות חדשה בה גם בני גילי שותפים לשיח הזה על גבולות בתוך מערכות יחסים. הגיע הזמן להפסיק לפחד מאי הנוחות שהנושא מייצר".
לצד המורכבות הרגשית שמתוארת בשיר, אלה בחרה לשלב בו גם נימה אופטימית: אותה הנערה המצויה בתחושת חוסר אונים, מלאת ציפייה לשמש שתעלה, לשמש שתוכל להבדיל בין יום ללילה, לשמש שתפתח את הדלת הנעולה.
"זו ציפייה שכל אחד מאיתנו, יכול להתחבר אליה, במיוחד בימים אלו. אני חושבת שהמסר שלי לא נמצא במילות השיר, אלא בעובדה שאני שרה אותו. המסר שלי הוא שאנחנו (אתן) לא לבד, אף פעם. והריפוי הכי גדול הוא להשמיע את קולכן ולדבר".
השיר מופיע באלבום "עתיד יצירתי 2" ליצירה מקורית רב תרבותית והזמרת הזמרת אפרת גוש בחרה בו כשיר הטוב ביותר באלבום. האלבום זמין בפלטפורמות הדיגיטליות. להאזנה לחצו כאן